העץ עומד ערום, חשוף וקפוא בחורף. עליו נשרו בשלכת, חיצי הכפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואמרו לעוקרו. כשמביטים בו, נדמה שאין לו סיכוי ללבלב ולפרוח.
ובכל-זאת, בעיצומו של החורף, אנו שמחים בו וחוגגים לכבודו, מתוך אמונה שילבש עלים ופירות לתפארת.
כך ישראל, הנתונים בצרות הגלות ומצבם הרוחני נראה כמעט על סף התמוטטות, אך דווקא בתוך הסבל הזה נרקם אור הגאולה, אורו של משיח. (האדמו"ר מצ'ורטקוב).
פירות ארץ ישראל
פריחת ההרים מבשרת גאולה- אמר רבי אבא: אין לך קץ (סימן גאולה) מגולה (וברור) מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו)
רש"י: שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה.(סנהדרין צ"ח, א')
בט"ו בשבט נוהגים להרבות באכילת פירותיה של ארץ-ישראל ולספר בשבח פירותיה של ארץ-ישראל. התורה מנתה שבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש. פירותיה של ארץ-ישראל משובחים לא רק בטעמם, בגודלם ובטבעם הגשמי, אלא יש להם מעלה רוחנית, יש בהם קדושה. ועל כן יש עליהם מצות מיוחדת. מצות התלויות בארץ, תרומות ומעשרות, ביכורים ועוד.
חכמים גילו לנו שלאכילה יש השפעה על האדם לא רק במובן הגשמי אלא גם במובן הרוחני. וכך אמרו בבמדבר-רבה פרשה, יש מעיינות שמגדלים גיבורים ויש חלשים, יש נאים ויש מכוערים, יש מעיינות שמגדלים צנועים ויש שמגדלים שטופים בזימה.
משמע שיש למעיינות השפעה על האופי של האדם. וכן יש לומר גם על המאכלים. יש מאכלים שיש בהם קדושה והאדם האוכל אותם מתקדש על ידי אכילתו. יש מאכלים שיש בהם טומאה והאוכל אותם נטמא ומתקלקל על ידם. חכמי הסוד הסבירו בזה את התופעה שלפעמים קורה שאנשים טובים והגונים, צדיקים וישרים לפתע פתאום משנים את דעתם ומתרחקים עד כדי עזיבת דתם, עד כדי המרת דתם, ואין כל הסבר מה קרה להם. וכמו שקרה ליוחנן כהן-גדול שנעשה צדוקי. והסבירו חכמי הסוד שזה קורה מחמת המאכלים שאכל אותו האיש ושרו עליהם כוחות טומאה מקולקלים וזה מה שהשפיע עליהם לרעה.
וכמו שיש לאוכל מקולקל השפעה לרעה, כן אוכל שהוא מקודש יש לו השפעה לטובה על האוכל אותו. זו מעלת פרותיה של ארץ-ישראל, שהם פירות קדושים בקדושתה של הארץ..
ומה יעשה אדם שהאוכל שהוא אוכל לא יזיק לו אלא הוא יתעלה על ידו? באו חכמים ותקנו ברכות הנהנין. על ידי הברכה שאדם מברך לפני אכילתו, על-ידי שמברך לד' שהוא הבורא את המאכל, בזה הוא מקשר את האוכל אל שורשו ומתקן אותו ומזכך אותו ואם יש בו צדדים מקולקלים, הם מתתקנים ע"י הברכה ומתקן הוא את האוכל אותו. ואם האוכל קדוש מעיקרו, כגון פירות ארץ-ישראל, על-ידי הברכה הוא מתעלה עוד יותר, "וכל הקרוב לארץ קודם לברכה".
זו מעלת האוכל בארץ-ישראל, שגם האכילה הגשמית מקודשת היא. "והעלינו לתוכה ושמחינו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה".
מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה ככתוב "ויטע ד' אלקים גן בעדן" (בראשית ב). אף אתם כשתיכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה ככתוב "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ פרי" (ויקרא רבה כה ג). מכאן למדים חז"ל שיש ללכת בדרכיו של השי"ת - כשם שהקב"ה נטע גן בעדן, גם אנו צריכים לנטוע עצים בארץ ישראל שהיא בבחינת גן בעדן.
אדם כמו הצומח ולא כמו החי - "כי האדם עץ השדה" - (תענית ז,א)
מעלתו המיוחדת של הצמח (לעומת ה'חי'), שאין הוא מסתיר את מקור חיותו.
הצמח מחובר תמיד לשורשו אל הקרקע ויונק דרכה את חיותו. אם מנתקים אותו משורשו, הוא גווע ונובל. לעומתו, בעלי-החיים אינם צריכים להיות קשורים אל שורשם ומקורם ואל אימם-יולדתם. הם יכולים ללכת ממקום למקום, ואינם זקוקים לאספקה בלתי-פוסקת של חומרי-מזון.
בכך ייחודו של ה'צומח' מה'חי' . הצמח מבטא את הקשר המתמיד שלו אל מקור חיותו, עד שכל ניתוק ממנו גורם לכיליונו. האילנות מבטאים זאת ביתר שאת, שכן הם
מתקיימים קיום ממושך וסובלים את כל שינויי העונות של השנה, ועם זה נותנים פרי שנה אחר שנה. הדבר מבטא את הקשר האיתן שלהם עם שורשם, עד שאפילו שינויי העונות אינם פוגמים בהם.
תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, - אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ , איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו .
ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא - החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים - שום רוח לא תעקור אותו ממקומו.
ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות. אל הגאולה השלמה !
נצמד לשורשים
תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, - אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ ,איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו
לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא - החליף כוח במאבק.
כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים - שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות ! (במעגלי השנה)
משעמם מדי
לעולם יעבוד אדם עבודה שלמה ותמה .לעלות ממדרגה למדרגה בעבודת ה' אבל אל ירגיל את עצמו להביט בכל עת ולהסתכל אם התקדם. כי האדם דומה לעץ, מה עץ זה אם תעמוד אצלו ותסתכל בו בלי הרף לבחון איך הוא גדל וכמה הוא גדל לא תראה ולא כלום וסופך להשתעמם בעמידה זו, אלא עליך לעבדו ולשמרו, לגזמו ולזמרו, לזבלו ולהשקותו, לשמור עליו מן המחבלים והמזיקים ורוחות רעות, ואז ילך העץ וישגשג, יגדל ויאדיר.
כך צריך אדם להסיר כל המניעות המפריעות לו, ולסגל כל המידות המסייעות לו בעבודת השם,בעזרה לזולת , בלהטיב לאחרים ממש כמו העצים... למען יפרח וישגה.. ר' אריה מסטרליסק.
דין תורה
שאל יתרו את משה : מדוע כה רבים הם המשפטים והסכסוכים בין בני ישראל? השיב לו משה רבנו כי הסיבה לכך היא שבענינים שבין אדם למקום באים תחילה לשאול שאלה (הסבר: שאלת רב) כמו שנאמר ''כי יבא אלי העם לדרוש את ה''. ואילו בענינים שבין אדם לחברו ממתינים עד שיפרוץ הסכסוך ורק אח''כ בא האחד להזמין את חברו לדין תורה.(מעיינה של תורה)
''ויחן שם ישראל נגד ההר''
''ויחן'' מלשון חן (שם). האחדות האמיתית מתקיימת רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו. אחדות כזאת תיתכן רק כאשר ישנה מידת הענווה בכל אדם כך שאין אחד מתגאה על חברו. הר סיני זכה שתינתן עליו התורה דוקא בגלל היותו נמוך יותר מהרים אחרים. לכן כשהביטו על הר סיני למדו את מידת השפלות והענווה ועל ידי כך הגיעו ל''ויחן''.
"ויחן שם ישראל נגד ההר"
כאיש אחד, בלב אחד. ובזכות אחדות ישראל, שהייתה שרויה אותה
שעה בקרב כל השבטים, זכו למעמד הנשגב של מתן תורה מפי הגבורה.( מכילתא ).
המלה "ויחן ", גזורה מלשון חן ; ללמדך, שבשעה שנצבו ישראל למרגלות הר סיני, היה כל אחד ואחד מהם מוצא חן בעיני חברו. וכאשר הכל רואים רק מעלות טובות בזולת, אין לך סגולה טובה מזו לקבלת תורה. (רבי יצחק מוורקה).#_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#העץ עומד ערום, חשוף וקפוא בחורף. עליו נשרו בשלכת, חיצי הכפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואמרו לעוקרו. כשמביטים בו, נדמה שאין לו סיכוי ללבלב ולפרוח.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt# ובכל-זאת, בעיצומו של החורף, אנו שמחים בו וחוגגים לכבודו, מתוך אמונה שילבש עלים ופירות לתפארת.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#כך ישראל, הנתונים בצרות הגלות ומצבם הרוחני נראה כמעט על סף התמוטטות, אך דווקא בתוך הסבל הזה נרקם אור הגאולה, אורו של משיח. (האדמו"ר מצ'ורטקוב).#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פירות ארץ ישראל#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# פריחת ההרים מבשרת גאולה- אמר רבי אבא#_sc# אין לך קץ (סימן גאולה) מגולה (וברור) מזה שנאמר#_sc# "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#רש"י#_sc# שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה.(סנהדרין צ"ח, א')#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# בט"ו בשבט נוהגים להרבות באכילת פירותיה של ארץ-ישראל ולספר בשבח פירותיה של ארץ-ישראל. התורה מנתה שבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש. פירותיה של ארץ-ישראל משובחים לא רק בטעמם, בגודלם ובטבעם הגשמי, אלא יש להם מעלה רוחנית, יש בהם קדושה. ועל כן יש עליהם מצות מיוחדת. מצות התלויות בארץ, תרומות ומעשרות, ביכורים ועוד.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חכמים גילו לנו שלאכילה יש השפעה על האדם לא רק במובן הגשמי אלא גם במובן הרוחני. וכך אמרו בבמדבר-רבה פרשה, יש מעיינות שמגדלים גיבורים ויש חלשים, יש נאים ויש מכוערים, יש מעיינות שמגדלים צנועים ויש שמגדלים שטופים בזימה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# משמע שיש למעיינות השפעה על האופי של האדם. וכן יש לומר גם על המאכלים. יש מאכלים שיש בהם קדושה והאדם האוכל אותם מתקדש על ידי אכילתו. יש מאכלים שיש בהם טומאה והאוכל אותם נטמא ומתקלקל על ידם. חכמי הסוד הסבירו בזה את התופעה שלפעמים קורה שאנשים טובים והגונים, צדיקים וישרים לפתע פתאום משנים את דעתם ומתרחקים עד כדי עזיבת דתם, עד כדי המרת דתם, ואין כל הסבר מה קרה להם. וכמו שקרה ליוחנן כהן-גדול שנעשה צדוקי. והסבירו חכמי הסוד שזה קורה מחמת המאכלים שאכל אותו האיש ושרו עליהם כוחות טומאה מקולקלים וזה מה שהשפיע עליהם לרעה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# וכמו שיש לאוכל מקולקל השפעה לרעה, כן אוכל שהוא מקודש יש לו השפעה לטובה על האוכל אותו. זו מעלת פרותיה של ארץ-ישראל, שהם פירות קדושים בקדושתה של הארץ..#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ומה יעשה אדם שהאוכל שהוא אוכל לא יזיק לו אלא הוא יתעלה על ידו? באו חכמים ותקנו ברכות הנהנין. על ידי הברכה שאדם מברך לפני אכילתו, על-ידי שמברך לד' שהוא הבורא את המאכל, בזה הוא מקשר את האוכל אל שורשו ומתקן אותו ומזכך אותו ואם יש בו צדדים מקולקלים, הם מתתקנים ע"י הברכה ומתקן הוא את האוכל אותו. ואם האוכל קדוש מעיקרו, כגון פירות ארץ-ישראל, על-ידי הברכה הוא מתעלה עוד יותר, "וכל הקרוב לארץ קודם לברכה".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# זו מעלת האוכל בארץ-ישראל, שגם האכילה הגשמית מקודשת היא. "והעלינו לתוכה ושמחינו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#em#_gt# #_lt#/em#_gt#מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה ככתוב "ויטע ד' אלקים גן בעדן" (בראשית ב). אף אתם כשתיכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה ככתוב "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ פרי" (ויקרא רבה כה ג). מכאן למדים חז"ל שיש ללכת בדרכיו של השי"ת - כשם שהקב"ה נטע גן בעדן, גם אנו צריכים לנטוע עצים בארץ ישראל שהיא בבחינת גן בעדן.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# אדם כמו הצומח ולא כמו החי - "כי האדם עץ השדה" - (תענית ז,א)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מעלתו המיוחדת של הצמח (לעומת ה'חי'), שאין הוא מסתיר את מקור חיותו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הצמח מחובר תמיד לשורשו אל הקרקע ויונק דרכה את חיותו. אם מנתקים אותו משורשו, הוא גווע ונובל. לעומתו, בעלי-החיים אינם צריכים להיות קשורים אל שורשם ומקורם ואל אימם-יולדתם. הם יכולים ללכת ממקום למקום, ואינם זקוקים לאספקה בלתי-פוסקת של חומרי-מזון.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# בכך ייחודו של ה'צומח' מה'חי' . הצמח מבטא את הקשר המתמיד שלו אל מקור חיותו, עד שכל ניתוק ממנו גורם לכיליונו. האילנות מבטאים זאת ביתר שאת, שכן הם#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מתקיימים קיום ממושך וסובלים את כל שינויי העונות של השנה, ועם זה נותנים פרי שנה אחר שנה. הדבר מבטא את הקשר האיתן שלהם עם שורשם, עד שאפילו שינויי העונות אינם פוגמים בהם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, - אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ , איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו .#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא - החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים - שום רוח לא תעקור אותו ממקומו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות. אל הגאולה השלמה !#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt#נצמד לשורשים#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, - אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ ,איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא - החליף כוח במאבק.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים - שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות ! (במעגלי השנה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt#משעמם מדי#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לעולם יעבוד אדם עבודה שלמה ותמה .לעלות ממדרגה למדרגה בעבודת ה' אבל אל ירגיל את עצמו להביט בכל עת ולהסתכל אם התקדם. כי האדם דומה לעץ, מה עץ זה אם תעמוד אצלו ותסתכל בו בלי הרף לבחון איך הוא גדל וכמה הוא גדל לא תראה ולא כלום וסופך להשתעמם בעמידה זו, אלא עליך לעבדו ולשמרו, לגזמו ולזמרו, לזבלו ולהשקותו, לשמור עליו מן המחבלים והמזיקים ורוחות רעות, ואז ילך העץ וישגשג, יגדל ויאדיר.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כך צריך אדם להסיר כל המניעות המפריעות לו, ולסגל כל המידות המסייעות לו בעבודת השם,בעזרה לזולת , בלהטיב לאחרים ממש כמו העצים... למען יפרח וישגה.. ר' אריה מסטרליסק.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt# דין תורה#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#שאל יתרו את משה #_sc# מדוע כה רבים הם המשפטים והסכסוכים בין בני ישראל? השיב לו משה רבנו כי הסיבה לכך היא שבענינים שבין אדם למקום באים תחילה לשאול שאלה (הסבר#_sc# שאלת רב) כמו שנאמר ''כי יבא אלי העם לדרוש את ה''. ואילו בענינים שבין אדם לחברו ממתינים עד שיפרוץ הסכסוך ורק אח''כ בא האחד להזמין את חברו לדין תורה.(מעיינה של תורה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt# ''ויחן שם ישראל נגד ההר''#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#''ויחן'' מלשון חן (שם). האחדות האמיתית מתקיימת רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו. אחדות כזאת תיתכן רק כאשר ישנה מידת הענווה בכל אדם כך שאין אחד מתגאה על חברו. הר סיני זכה שתינתן עליו התורה דוקא בגלל היותו נמוך יותר מהרים אחרים. לכן כשהביטו על הר סיני למדו את מידת השפלות והענווה ועל ידי כך הגיעו ל''ויחן''.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#"ויחן שם ישראל נגד ההר"#_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# כאיש אחד, בלב אחד. ובזכות אחדות ישראל, שהייתה שרויה אותה#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#שעה בקרב כל השבטים, זכו למעמד הנשגב של מתן תורה מפי הגבורה.( מכילתא ).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# המלה "ויחן ", גזורה מלשון חן ; ללמדך, שבשעה שנצבו ישראל למרגלות הר סיני, היה כל אחד ואחד מהם מוצא חן בעיני חברו. וכאשר הכל רואים רק מעלות טובות בזולת, אין לך סגולה טובה מזו לקבלת תורה. (רבי יצחק מוורקה).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#/div#_gt# |