רוחות עזות, קר, חשוך, הירח מתמעט והולך
חג החנוכה חל באותה תקופה שבה החושך מגיע לשיאו. הלילות בתקופה זו הם הארוכים בשנה, והקור החורפי מתפשט על הארץ. ולא רק זה, אלא שגם הירח אינו מאיר בלילות חנוכה, הואיל ואלו הימים הסמוכים לראש חודש, שבהם הירח מתמעט והולך.
מצוות הדלקת נר חנוכה נחוצה בעיקר בזמן שקיעת החמה, בזמן שהחושך מכסה ארץ והלב מתכווץ מרדידות וייאוש, עד שנדמה שאין חלילה כל קרן של תקווה וכלו כל הקיצין.
נרות החנוכה מסמלים את האמונה היהודית, אשר גם בתקופות החשוכות ביותר, עת אימפריות ענק שלטו באכזריות בעולם, לא נתנה לייאוש להשתלט על חיינו. לאור האמונה והתורה המשכנו ללמוד וללמד. ומעט מן האור שלנו הולך ודוחה הרבה מהחושך שלהם.
החורף אינו רק זמן של תרדמה. בחורף אמנם הטבע אינו מתגלה כלפי חוץ בשיאו, אולם אט אט רחוק מעין רואה, מצמיח הטבע שורשים איתנים במעמקי האדם. הוי אומר יש ויש צמיחה, אלא שהיא פנימית שורשית, שבבוא האת עתידה להצמיח פריחה עצומה ואיתנה יותר. כך גם הלילה לאדם וחשכת הגלות לעם ישראל, מהווים זמן שבו האדם והעם מחדשים את כוחות הנפש והנשמה הפנימיים, "ואמונתך בלילות". דווקא העלם זה, הוא המגלה והמצמיח את השורש, שעתיד לשוב לעלות ולפרוח, ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה.
כשם שאנו מעמידים חנוכיות "על פתח ביתו מבחוץ" ומאירים את העולם שמסביבנו באור התורה, כך צריך כל יהודי, בחיי היום-יום, להפיץ בסביבתו יותר אור, יותר שמחה, יותר אמונה ויותר תורה. וכשיהיה אור - ממילא לא יהיה חושך.
כאשר מגיע קץ הזמן המיועד, אין הקב"ה מתמהמה אפילו לרגע מיותר אחד. כיוון שהסתיים הזמן שנגזר על יוסף לשבת בבית האסורים, הריצוהו במהירות מן הבור היישר אל בית המלך. יהיה גם כאשר תגיע עת הגאולה, היא לא תתמהמה רגע אחד מיותר. המשיח יופיע בפתאומיות ויריץ את ישראל מבור הגלות אל ארץ ישראל אל הגאולה השלימה במהרה בימינו , אמן.
להבה מתגברת גם מול רוחות זרות
עם עלייתו של יוסף לגדולה, כמשנה למלך מצרים, נראה שהוא הולך ומשתקע בחברה המצרית. הוא נושא אישה מיוחסת, נולדים לו שני ילדים . אתגר גדול עומד עתה בפניו של יוסף - התרבות סביבו וסביב משפחתו היינה תרבות מצרית-אלילית, היפוכה של התרבות הישראלית מלאת הקדושה והאמונה.
החשש המכרסם בליבנו הוא – איזו דמות תהא למשפחתו של יוסף? האם יוכל לגדל את בניו על אדני מורשת אבותיו, מורשת ישראל-אבא?
את פירות חינוכו של יוסף אנו פוגשים בפרשת ויחי, כשיעקב מעניק ברכה חמה לאפרים ולמנשה נכדיו. מרוח הברכה משתמע כי חינוכו של יוסף - "הצליח"
מה סודו של המחנך יוסף? כיצד הצליח במשימת החינוך שהציב לעצמו?
הנביא אומר: "יהיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" (עובדיה א`).
בתוך ביתו של יעקב די היה ב"אש", "בטמפרטורה" רגילה של יראת שמים ואהבת ה`. אך כדי להקים דור המשך ראוי גם בתנאים סביבתיים קשים, להדליק ולשמר את הנרות הזעירים גם כשמסביב רוח תרבותית עוינת – דרושה "טמפרטורה חינוכית" גבוהה הרבה יותר. – דרושה "להבה".
לא די באש התמיד היוקדת. יש הכרח ב"להבה" חזקה, המתחדשת כל העת. להבה כזאת ששורשיה עמוקים –לא תתכופף ובוודאי שלא תכבה גם כשתעמוד מול רוח שאינה מצויה,. היא תמשיך לדלוק בעוז, להאיר ולחמם את כל סביבותיה.
יש זהות מעניינת בין התקופה שלנו לתקופת מלחמת החשמונאים. כאז כן עתה היהדות מתמודדת עם תרבות כלל-עולמית, המושכת בעיקר את בני-הנוער והצעירים. כאז כן עתה ניצב מולנו הפיתוי להשליך אחר גוונו את הדברים המבדילים אותנו מן העמים האחרים, ולהתערות במשפחת העמים. אז זו הייתה התרבות ההלניסטית, וכיום זו התרבות המערבית, גלי האופנה, האייפונים והרוח הכללית המנשבת בעולם.
רבים מבני העם היהודי בימינו חיים באפלה, מבחינה יהודית. הם נוהים אחר הגל העולמי לא משום שהם מעדיפים אותו מן היהדות, אלא משום שזה הדבר היחיד שהם מכירים. הם לא טעמו את טעמה של היהדות ולא למדו להכיר את האור הטמון בה. חובתנו להאיר לפניהם את היהדות. להפנות זרקור אל מכמניה. אז יתברר שאין צורך להילחם, לגעור ולגנות. האור עצמו יעשה את המלאכה.
ימי החנוכה הם סמל ומופת לפעילות הנדרשת מאיתנו כל ימות השנה. כשם שבחנוכה אנו מעמידים חנוכיות "על פתח ביתו מבחוץ" ו מאירים את העולם שסביבנו באור התורה, כך בחיי היום-יום כל יהודי צריך להשתדל להפיץ בסביבתו יותר אור, יותר שמחה, יותר אמונה ויותר תורה. וכשיהיה אור – ממילא לא יהיה חושך.
במצוות הדלקת נרות-חנוכה טמונים כמה וכמה לקחים:
מדליקים את הנרות "משתשקע החמה". דווקא כשחשוך מסביב, אז מדליקים את הנרות. יהודי אינו צריך להיבהל מהחשכה הרוחנית השוררת בעולם. אפילו מעט אור של תורה ומצוות דוחה הרבה חושך, על-אחת-כמה-וכמה הרבה אור.
מניחים את הנרות "על פתח ביתו מבחוץ". אין להסתפק בכך שבתוך הבית יש אור וחמימות של יהדות. יש להשתדל להביא את האור והחום של התורה והמצוות גם אל ה'חוץ' – שגם ברחוב יורגש אור היהדות.
המצווה בנרות-חנוכה היא "מוסיף והולך". אין להסתפק היום במה שנעשה אתמול. הפעילות בהפצת אור התורה צריכה להיות תמיד בתנועה של הוספה וגידול, ואז מובטחת ההצלחה.
קץ שם לחושך
"ויהי מקץ שנתיים ימים"- איתא במדרש "קץ שם לחושך - זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום".
פי מדרש זה הגזרה שנגזרה על יוסף להיות בבית האסורים הייתה מלכתחילה עד סוף אותם שנתיים ימים, לעומת זאת, ידועים לנו מרש"י דברי המדרש (שם, ב), שאותן שנתיים ימים נוספו לו כעונש על "שאמר לשר המשקים: זכרתני והזכרתני נתווסף לו שתי שנים, שנאמר: ויהי מקץ...". (ובודאי עונש זה היה לפי מדרגתו של יוסף הצדיק שעליו אמר הכתוב: "אשרי הגבר אשר יבטח בה' -זה יוסף", ודקדק עמו הקב"ה כחוט השערה והוסיף לו שנתיים אלו, לעשר השנים שכבר היה בבית הסוהר).
ונראה לישב את שני המדרשים הללו כאחד, מתוך ההתבוננות בשאלה מדוע אותן שנתיים ימים היו ימי חושך בשביל יוסף יותר מקודמיהם, ונראה לומר שיוסף גרם זאת לעצמו בזה שלא בטח בה' וחשב שנשכח שם בבית הסוהר עד שצריך לבקש משר המשקים "כי אם זכרתני והזכרתני", והמצב של אדם שאבד את אמונתו היא עבורו חושך ואפלה.
וכך אמרו בפרוש במדרש שם: "קץ שם לחושך - זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעמא? קץ שם לחושך, שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם, דכתיב: אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם".
היינו, שיצר הרע גורם למצב של חושך בעולם, שלא יראה ולא ירגיש את הקב"ה המשגיח עליו, והדבר תלוי בו אם יתגבר על יצרו, יוכל להרגיש את דברי דוד המלך ע"ה "גם כי אשב בחושך ה' אור לי".
וכך פירש השפת אמת את שני הפירושים ברש"י תחילת פרשת ויחי, שעמד על השאלה למה פרשה זו סתומה? וכתב שני פרושים: א. לפי שנפטר יעקב נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד. ב. שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו.
וכתב השפת אמת שיש קשר בין הפירושים, מפני שכל זמן שלא נסתם מהם הקץ לא נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד, אבל כיון שניסתם הקץ ואבדה כל תקוה לגאולה, נסתם כל חזון וקצרה רוחם מעבודה קשה.
ולפי זה אפשר לומר, שתכלית "החושך" והסתר הפנים, היא כדי ליצור אתגר לאדם שיגביר את אמונתו ויגלה את הקב"ה בתוך החשיכה הזאת, וכך אמרו במדרש שם: "בכל עצב יהיה מותר- כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה? שנטל את בתה", ואפשר להוסיף, שכל הגדולה שזכה לה במצרים היתה בזכות היותו בבית הסהר, שם הוא נפגש עם שר המשקים, וע"י שפתר לו את חלומו נתגלה כצפנת פענח, ויודע חלום לפתור אותו, והגיעו הדברים לאזני פרעה עד שנתגלגלו הדברים ונעשה משנה למלך מצרים, נמצא, שבזכות ההתמודדות של יוסף עם ניסיונות האמונה ועמידתו בכולם, זכה לאור הגאולה. ולהיפך כאשר לא בטח חשך עליו עולמו, כהמשך המדרש שם: "ודבר שפתים אך למחסור - ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתווסף לו שתי שנים".
בטח בה'
בתהילים (מ,ה) נאמר: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים". פסוק זה אמור על יוסף: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" - זה יוסף, "ולא פנה אל רהבים" - על-ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני' 'והזכרתני', ניתוסף לו שתי שנים. (מדרש רבה)
לא לבטוח ברשע
למה הענישו את יוסף על ששם את ביטחונו באדם, והלוא בדרך-כלל שולח הקב"ה את ישועתו בדרך הטבע, על-ידי אדם? אלא לבטוח צריכים באדם כשר ועונשו היה שבטח ברשע. (נפש יהונתן)
יעקב ויוסף
גם יעקב שלח מנחה לעשיו אחיו, כדי לרצותו, ולא מצאנו שנענש על כך. אלא מצד דרגתו של יעקב יש מקום למציאות של אויב ומתנגד, ולכן מותר לו לפעול בדרך הטבע. אולם שורשו של יוסף נעלה משורשו של יעקב, ולגבי דרגתו של יוסף אין כלל נתינת מקום לצד שכנגד, ולכן אין זה מהראוי לו להכניע את עצמו ולתלות את ישועתו באדם. (אור התורה)#_lt#div style="text-align#_sc# right;"#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#רוחות עזות, קר, חשוך, הירח מתמעט והולך#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# חג החנוכה חל באותה תקופה שבה החושך מגיע לשיאו. הלילות בתקופה זו הם הארוכים בשנה, והקור החורפי מתפשט על הארץ. ולא רק זה, אלא שגם הירח אינו מאיר בלילות חנוכה, הואיל ואלו הימים הסמוכים לראש חודש, שבהם הירח מתמעט והולך.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מצוות הדלקת נר חנוכה נחוצה בעיקר בזמן שקיעת החמה, בזמן שהחושך מכסה ארץ והלב מתכווץ מרדידות וייאוש, עד שנדמה שאין חלילה כל קרן של תקווה וכלו כל הקיצין.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#נרות החנוכה מסמלים את האמונה היהודית, אשר גם בתקופות החשוכות ביותר, עת אימפריות ענק שלטו באכזריות בעולם, לא נתנה לייאוש להשתלט על חיינו. לאור האמונה והתורה המשכנו ללמוד וללמד. ומעט מן האור שלנו הולך ודוחה הרבה מהחושך שלהם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#החורף אינו רק זמן של תרדמה. בחורף אמנם הטבע אינו מתגלה כלפי חוץ בשיאו, אולם אט אט רחוק מעין רואה, מצמיח הטבע שורשים איתנים במעמקי האדם. הוי אומר יש ויש צמיחה, אלא שהיא פנימית שורשית, שבבוא האת עתידה להצמיח פריחה עצומה ואיתנה יותר. כך גם הלילה לאדם וחשכת הגלות לעם ישראל, מהווים זמן שבו האדם והעם מחדשים את כוחות הנפש והנשמה הפנימיים, "ואמונתך בלילות". דווקא העלם זה, הוא המגלה והמצמיח את השורש, שעתיד לשוב לעלות ולפרוח, ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כשם שאנו מעמידים חנוכיות "על פתח ביתו מבחוץ" ומאירים את העולם שמסביבנו באור התורה, כך צריך כל יהודי, בחיי היום-יום, להפיץ בסביבתו יותר אור, יותר שמחה, יותר אמונה ויותר תורה. וכשיהיה אור - ממילא לא יהיה חושך.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כאשר מגיע קץ הזמן המיועד, אין הקב"ה מתמהמה אפילו לרגע מיותר אחד. כיוון שהסתיים הזמן שנגזר על יוסף לשבת בבית האסורים, הריצוהו במהירות מן הבור היישר אל בית המלך. יהיה גם כאשר תגיע עת הגאולה, היא לא תתמהמה רגע אחד מיותר. המשיח יופיע בפתאומיות ויריץ את ישראל מבור הגלות אל ארץ ישראל אל הגאולה השלימה במהרה בימינו , אמן.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#להבה מתגברת גם מול רוחות זרות#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#עם עלייתו של יוסף לגדולה, כמשנה למלך מצרים, נראה שהוא הולך ומשתקע בחברה המצרית. הוא נושא אישה מיוחסת, נולדים לו שני ילדים . אתגר גדול עומד עתה בפניו של יוסף - התרבות סביבו וסביב משפחתו היינה תרבות מצרית-אלילית, היפוכה של התרבות הישראלית מלאת הקדושה והאמונה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#החשש המכרסם בליבנו הוא – איזו דמות תהא למשפחתו של יוסף? האם יוכל לגדל את בניו על אדני מורשת אבותיו, מורשת ישראל-אבא?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#את פירות חינוכו של יוסף אנו פוגשים בפרשת ויחי, כשיעקב מעניק ברכה חמה לאפרים ולמנשה נכדיו. מרוח הברכה משתמע כי חינוכו של יוסף - "הצליח"#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 13px;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מה סודו של המחנך יוסף? כיצד הצליח במשימת החינוך שהציב לעצמו?#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הנביא אומר#_sc# "יהיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" (עובדיה א`).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בתוך ביתו של יעקב די היה ב"אש", "בטמפרטורה" רגילה של יראת שמים ואהבת ה`. אך כדי להקים דור המשך ראוי גם בתנאים סביבתיים קשים, להדליק ולשמר את הנרות הזעירים גם כשמסביב רוח תרבותית עוינת – דרושה "טמפרטורה חינוכית" גבוהה הרבה יותר. – דרושה "להבה".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לא די באש התמיד היוקדת. יש הכרח ב"להבה" חזקה, המתחדשת כל העת. להבה כזאת ששורשיה עמוקים –לא תתכופף ובוודאי שלא תכבה גם כשתעמוד מול רוח שאינה מצויה,. היא תמשיך לדלוק בעוז, להאיר ולחמם את כל סביבותיה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#יש זהות מעניינת בין התקופה שלנו לתקופת מלחמת החשמונאים. כאז כן עתה היהדות מתמודדת עם תרבות כלל-עולמית, המושכת בעיקר את בני-הנוער והצעירים. כאז כן עתה ניצב מולנו הפיתוי להשליך אחר גוונו את הדברים המבדילים אותנו מן העמים האחרים, ולהתערות במשפחת העמים. אז זו הייתה התרבות ההלניסטית, וכיום זו התרבות המערבית, גלי האופנה, האייפונים והרוח הכללית המנשבת בעולם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#רבים מבני העם היהודי בימינו חיים באפלה, מבחינה יהודית. הם נוהים אחר הגל העולמי לא משום שהם מעדיפים אותו מן היהדות, אלא משום שזה הדבר היחיד שהם מכירים. הם לא טעמו את טעמה של היהדות ולא למדו להכיר את האור הטמון בה. חובתנו להאיר לפניהם את היהדות. להפנות זרקור אל מכמניה. אז יתברר שאין צורך להילחם, לגעור ולגנות. האור עצמו יעשה את המלאכה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ימי החנוכה הם סמל ומופת לפעילות הנדרשת מאיתנו כל ימות השנה. כשם שבחנוכה אנו מעמידים חנוכיות "על פתח ביתו מבחוץ" ו מאירים את העולם שסביבנו באור התורה, כך בחיי היום-יום כל יהודי צריך להשתדל להפיץ בסביבתו יותר אור, יותר שמחה, יותר אמונה ויותר תורה. וכשיהיה אור – ממילא לא יהיה חושך.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#במצוות הדלקת נרות-חנוכה טמונים כמה וכמה לקחים#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מדליקים את הנרות "משתשקע החמה". דווקא כשחשוך מסביב, אז מדליקים את הנרות. יהודי אינו צריך להיבהל מהחשכה הרוחנית השוררת בעולם. אפילו מעט אור של תורה ומצוות דוחה הרבה חושך, על-אחת-כמה-וכמה הרבה אור.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מניחים את הנרות "על פתח ביתו מבחוץ". אין להסתפק בכך שבתוך הבית יש אור וחמימות של יהדות. יש להשתדל להביא את האור והחום של התורה והמצוות גם אל ה'חוץ' – שגם ברחוב יורגש אור היהדות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#המצווה בנרות-חנוכה היא "מוסיף והולך". אין להסתפק היום במה שנעשה אתמול. הפעילות בהפצת אור התורה צריכה להיות תמיד בתנועה של הוספה וגידול, ואז מובטחת ההצלחה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#קץ שם לחושך#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ויהי מקץ שנתיים ימים"- איתא במדרש "קץ שם לחושך - זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פי מדרש זה הגזרה שנגזרה על יוסף להיות בבית האסורים הייתה מלכתחילה עד סוף אותם שנתיים ימים, לעומת זאת, ידועים לנו מרש"י דברי המדרש (שם, ב), שאותן שנתיים ימים נוספו לו כעונש על "שאמר לשר המשקים#_sc# זכרתני והזכרתני נתווסף לו שתי שנים, שנאמר#_sc# ויהי מקץ...". (ובודאי עונש זה היה לפי מדרגתו של יוסף הצדיק שעליו אמר הכתוב#_sc# "אשרי הגבר אשר יבטח בה' -זה יוסף", ודקדק עמו הקב"ה כחוט השערה והוסיף לו שנתיים אלו, לעשר השנים שכבר היה בבית הסוהר).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ונראה לישב את שני המדרשים הללו כאחד, מתוך ההתבוננות בשאלה מדוע אותן שנתיים ימים היו ימי חושך בשביל יוסף יותר מקודמיהם, ונראה לומר שיוסף גרם זאת לעצמו בזה שלא בטח בה' וחשב שנשכח שם בבית הסוהר עד שצריך לבקש משר המשקים "כי אם זכרתני והזכרתני", והמצב של אדם שאבד את אמונתו היא עבורו חושך ואפלה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וכך אמרו בפרוש במדרש שם#_sc# "קץ שם לחושך - זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעמא? קץ שם לחושך, שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם, דכתיב#_sc# אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#היינו, שיצר הרע גורם למצב של חושך בעולם, שלא יראה ולא ירגיש את הקב"ה המשגיח עליו, והדבר תלוי בו אם יתגבר על יצרו, יוכל להרגיש את דברי דוד המלך ע"ה "גם כי אשב בחושך ה' אור לי".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וכך פירש השפת אמת את שני הפירושים ברש"י תחילת פרשת ויחי, שעמד על השאלה למה פרשה זו סתומה? וכתב שני פרושים#_sc# א. לפי שנפטר יעקב נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד. ב. שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וכתב השפת אמת שיש קשר בין הפירושים, מפני שכל זמן שלא נסתם מהם הקץ לא נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד, אבל כיון שניסתם הקץ ואבדה כל תקוה לגאולה, נסתם כל חזון וקצרה רוחם מעבודה קשה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ולפי זה אפשר לומר, שתכלית "החושך" והסתר הפנים, היא כדי ליצור אתגר לאדם שיגביר את אמונתו ויגלה את הקב"ה בתוך החשיכה הזאת, וכך אמרו במדרש שם#_sc# "בכל עצב יהיה מותר- כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה? שנטל את בתה", ואפשר להוסיף, שכל הגדולה שזכה לה במצרים היתה בזכות היותו בבית הסהר, שם הוא נפגש עם שר המשקים, וע"י שפתר לו את חלומו נתגלה כצפנת פענח, ויודע חלום לפתור אותו, והגיעו הדברים לאזני פרעה עד שנתגלגלו הדברים ונעשה משנה למלך מצרים, נמצא, שבזכות ההתמודדות של יוסף עם ניסיונות האמונה ועמידתו בכולם, זכה לאור הגאולה. ולהיפך כאשר לא בטח חשך עליו עולמו, כהמשך המדרש שם#_sc# "ודבר שפתים אך למחסור - ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתווסף לו שתי שנים".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בטח בה'#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בתהילים (מ,ה) נאמר#_sc# "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים". פסוק זה אמור על יוסף#_sc# "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" - זה יוסף, "ולא פנה אל רהבים" - על-ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני' 'והזכרתני', ניתוסף לו שתי שנים. (מדרש רבה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לא לבטוח ברשע#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#למה הענישו את יוסף על ששם את ביטחונו באדם, והלוא בדרך-כלל שולח הקב"ה את ישועתו בדרך הטבע, על-ידי אדם? אלא לבטוח צריכים באדם כשר ועונשו היה שבטח ברשע. (נפש יהונתן)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#יעקב ויוסף#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#גם יעקב שלח מנחה לעשיו אחיו, כדי לרצותו, ולא מצאנו שנענש על כך. אלא מצד דרגתו של יעקב יש מקום למציאות של אויב ומתנגד, ולכן מותר לו לפעול בדרך הטבע. אולם שורשו של יוסף נעלה משורשו של יעקב, ולגבי דרגתו של יוסף אין כלל נתינת מקום לצד שכנגד, ולכן אין זה מהראוי לו להכניע את עצמו ולתלות את ישועתו באדם. (אור התורה)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt# #_lt#/p#_gt#
#_lt#/div#_gt# |