יש לי רב – יש לי כל השבת נקרא על פגישתם של יעקב ועשו, כאשר יעקב פחד מאוד פן יבוא עשו "והכני אם על בנים", אך אז קרה הבלתי יאומן, כשעשו רץ לכיוונו של יעקב, "ויפול על צוואריו וישקהו ויבכו". קדמה לכך המנחה ששלח יעקב לעשו, 200 עיזים, 20 תיישים, 200 רחלים, 20 אילים, 30 גמלים, 40 פרות, 10 פרים, 20 אתונות, 10 עיירים, מתנה גדולה ללא ספק. כשלבסוף עשו שואל את יעקב, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי? ויעקב עונה לו, "למצוא חן בעיני אדוני", עשו אומר ליעקב, "אחי יש לי רב, יהי לך אשר לך", אך יעקב אינו מוותר ואומר לעשו, "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, כי חנני אלקים, וכי יש לי כל". עשו מסכים, ולוקח את המתנות, וכמו שנאמר, "ויפצר בו ויקח". אם נתבונן, נראה הבדל בין דברי עשו לדברי יעקב, בעוד שעשו אומר, "יש לי רב", דהיינו, יש לי הרבה, אך אני עדיין לא מרוצה, כי זה עדיין לא "כל" מה שאני רוצה. הרי שיעקב אומר, "יש לי כל", דהיינו ברוך השם, יש לי "כל" מה שאני רוצה, ואף שאפשר להגיע ליותר, הרי שאני שמח בחלקי ולא שואף ליותר, אלא במה שיש לי אני מרגיש שיש לי הכל. על כך נאמר במסכת אבות, "איזהו עשיר? השמח בחלקו"! אדם שמחנך את עצמו להיות שמח במה שהקדוש ברוך הוא חננו, ואין בו קנאה וצרות עין על אחרים, הרי שזהו העשיר האמיתי שזוכה גם לחיים יותר בריאים ורגועים. האם נהג יעקב כאדם דתי? לכאורה, לא! בכל אופן, לא כפי שנתפש בצורה שטחית המושג "דתי" ברחובותינו היום. כך נראה, לכאורה, בפרשתנו, כשהגיע יעקב אל רגע העימות, אל רגע האמת. יעקב, שברח לחרן מאימת אחיו עשיו הזומם להרגו, חוזר – בפרשתנו – ארצה. ערירי, נרדף ובודד עזב את כנען, עשרים שנה קודם לכן. עתה, שב אליה בראש שבט גדול, והוא שולט על רכוש רב. על גבול ארץ התקווה מחכה לו אחיו. אש השנאה ולהט יצר הנקמה לא כבו בלבו במשך שנות הפרידה הארוכות. הוא יוצא לקראת יעקב, ערוך היטב לרגע העימות. ואת יעקב תוקף הפחד: "ויירא יעקב מאד וייצר לו" (בראשית ל''ב, ז'). וזו השאלה: לאן נעלמו האמונה והביטחון באלוקים, הוא האלוקים שהבטיח לו בחלום הסולם, כי ישמרהו וישיבו לארץ בשלום (שם כ''ח, ו')? כלום כך מתנהג אדם דתי? לאחר מכן, עם הפחד בלב, מתארגן יעקב לפעולה צבאית, ומשלב אותה בפעילות דיפלומאטית מקובלת במזרח התיכון: מתנות, שוחד. פעילות זו מתוארת בדברי המדרש במלים הבאות: "התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה". ושוב – במבט ראשון – נוגדת התנהגותו את סטריאוטיפ ההתנהגות הנדרש מן האדם הדתי, המאמין באלוקים. מילא, תפילה, מובן. אך מדוע נערך גם לפעולה צבאית, כדי לקדם את פני הרעה? וכי לא די בתפילה לאלוקים, והוא כבר יציל? האם אין כאן "ניגוד אינטרסים" בין האלוקי למעשי, בין הרוחני ובין הגשמי, המציאותי בשטח? לפי התפישה העממית, הרדודה והשטחית של המושג "אמונה" – אכן קיים ניגוד. אולם לא כשמבינים מושג זה לעומקו, כלומר בהבנה יהודית. אז נעלם הניגוד המלאכותי כלא היה. ננסה להבין את ההתרחשויות אחת לאחת. יעקב פחד מחרבו של עשיו. פחד זה לא ביטא, חלילה, ספק באמונתו בהבטחת האלוקים. יעקב, כבן אנוש, התעורר בלבו פחד טבעי המשתלט על האדם, כשהוא נקלע אל מקום סכנה. אין בושה בפחד. גבורתו של אדם היא, אם מסוגל הוא להתגבר על הפחד המשתק, ובכל זאת לפעול כראוי וכמתחייב. מבחינה זו, היה יעקב "מכוסה". הוא יתגבר בנקל על פחדי אנוש רגילים, ובכוח הבטחת האלוקים יחלץ מן המארב, שהציב לו אחיו בכניסה לארץ. יחלץ, אם במשא ומתן, ואם על ידי מאבק מזוין. אך יעקב חש בלבו פחד. והוא – פחד מאוד מן הפחד הזה. עצם התחושה הזאת הדאיגה אותו. התעוררות אימה פתאומית בלבו של אדם הינה פעולה בלתי רצונית. תגובה לגירוי חיצוני, שאינה נשלטת על ידי האדם. ליעקב, גילתה אימה זו משהו מפחיד. היא חשפה בפניו את העובדה, שאין הוא שולט בכל נבכי נפשו. אינו אדון מלא ללבו. אם הידיעה על האח המתקרב בראש צבא מסוגלת לעורר בו פחדים, למרות הבטחת האלוקים שישמרהו מכל רע – אות הוא, שבתת מודע רוחשים עדיין רגשות עצמאיים, שאינם נשמעים לצו המצפון וההכרה. ועל כן: "ויירא יעקב מאד וייצר לו" (שם). "ואחר שראה יעקב שהוא מתיירא, זאת עצמו הצר לו. שמזה דן, שאינו ראוי לניסים, לאחר שביטחונו אינו שלם" (המלבי''ם). זהו, אפוא, הפחד מפני עצמו – מפני קורטוב חוסר השלמות שאדם שלם זה חש בקרבו, שם על מעבר היבוק. אם כך הוא, מדוע אפוא, נקט בצעד חילוני כל כך, כהיערכות למלחמה? מדוע לא שקע רק בתפילה, ובחיזוק מוסרות הלב שיביאוהו להעמיק את אמונתו באלוקים? התשובה היא, כי האמונה היהודית דורשת את הפעילות האנושית המעשית בדווקא: "ביארו חז''ל במדרש "שוחר טוב" (תהלים כ''ג): "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידיך" (דברים ב', ז'). יכול, אפילו, יושב בטל? תלמוד לומר: "בכל מעשה ידיך": אם עשה הרי מתברך. ואם לא – אינו מתברך. מהו "ידע לכתך"? הילוכך, לכלוכך, צערך בפרנסתך". כי ישועת ה' והבטחותיו לא יחולו רק על ראש המשלים חוקו בפעולות אנושיות, ככל אשר יספיק שכלו" (רבי יצחק ערמא בפירושו הגדול "עקידת יצחק"). עולם זה בו אנו חיים – מסביר לנו פרשן זה – הוא עולם המעשה. עולם המוחש והקונקרטי. מסגרות חיינו על פני תבל מיוסדות על העשייה בפועל, זו העשייה החומרית. מציאות זו כופה על האדם את הצורך להיאבק על קיומו הפיזי באמצעים פיזיים. עליו לעבוד, כדי להתפרנס. עליו להתייצב בשער, כדי להגן על מולדתו ועמו. התעסקות זו בחיי המעשה, אינה נוגדת את היהדות ומטרותיה. להיפך: "אם עשה, הרי מתברך, ואם לאו, אינו מתברך" (שם). בלי עשייה אין ברכת האלוקים. כי חיי המעשה הם זירת פעולתו של האדם, ודווקא עליהם יכול הוא לממש את אישיותו כרצון התורה. בכל מעשה ומעשה: בחרושת, המסחר, במלחמה ובפוליטיקה – עליו לפעול בהתאם לעקרונות המוסר, האמת, הצדק והטוב. בידו הדבר. ואם יפעל כראוי, יעצב את אופי אישיותו לטוב – וכל מעשה אנושי הוא עת מבחן לאדם. על כן היו הכנותיו הצבאיות של יעקב במקומן. אין הן סותרות את האמונה באלוקים, הן הזדמנות נוספת לפעול לאור עקרונות האמונה. אך, דומה שהדבר אינו פשוט כל כך. בכל זאת, מצאנו ביטויים הסותרים הנחה זו. פסוק כגון: "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", סותר, לכאורה, את הדרישה, שהושמעה לעיל. וכי אין פסוק זה מדבר בסגנון הידוע בעיני ההמון כסגנון האמונה: "אל תדאג. האמן באלוקים, שב בביתך והוא יתן לך פרנסה, הוא יושיע אותך מן האויבים. אתה – רק תתפלל". האם חולק רבי יצחק עראמה בדבריו, שצוטטו לעיל, על פסוק זה? כלל וכלל לא! בהמשך דבריו הארוכים והממצים, מסביר הוא את האיזון הנכון בין הארצי והאלוקי החייב להדריך את האדם בכל פעולותיו. המאמין באלוקים מממש את אמונתו בחיי המעשה דווקא, בהכוונתם לאור העקרונות שנמנו לעיל. הוא ידאג לפרנסתו, אולם, לא יסיג את גבול רעהו, גם אם תצמח לו מכך תועלת מרובה. הוא לא יונה לקוחות או סוחרים, לא יפקיע מחירים, אלא, יעניק שירותים בסבר פנים יפות. זו הפעילות האלוקית בחיים, הבונה את האישיות החיובית. אבל, לא די בכך. המאמין יודע, שתוצאות מעשיו והצלחת מאבקיו תלויות באלוקים. הניצחון נגזר למעלה ממנו והוא נקבע לטוב או לרע, כפועל יוצא מהתנהגותו האישית בכל תחום ותחום. המאמין חש בתלות זו. הוא שם לב (בעצם יכול לחוש בכך, כל מי שאינו מרמה את עצמו) שאין הוא שליט מלא ובלעדי על תוכניותיו, מעשיו ומחשבותיו. כל תכנו, בכל תחום שהוא, תלוי בגורמים רבים, שאין לו שליטה עליהם. כל תכנון כלכלי או צבאי, חייב להתחשב בנתונים אפשריים, שאין הוא יכול לחזותם מראש. בכל מקרה, חייב האדם ליטול על עצמו סיכונים. זהו התחום בו מזדקק המאמין לתפילה לאלוקים, לבקשה, שאכן תוגשם תוכניתו בלא להיכשל. ועל כן, התקין עצמו יעקב למלחמה ולתפילה – פעולה אחת בעלת שני ראשים בהתאם לאמונה היהודית.

#_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#יש לי רב – יש לי כל#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#השבת נקרא על פגישתם של יעקב ועשו, כאשר יעקב פחד מאוד פן יבוא עשו "והכני אם על בנים", אך אז קרה הבלתי יאומן, כשעשו רץ לכיוונו של יעקב, "ויפול על צוואריו וישקהו ויבכו". קדמה לכך המנחה ששלח יעקב לעשו, 200 עיזים, 20 תיישים, 200 רחלים, 20 אילים, 30 גמלים, 40 פרות, 10 פרים, 20 אתונות, 10 עיירים, מתנה גדולה ללא ספק.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כשלבסוף עשו שואל את יעקב, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי? ויעקב עונה לו, "למצוא חן בעיני אדוני", עשו אומר ליעקב, "אחי יש לי רב, יהי לך אשר לך", אך יעקב אינו מוותר ואומר לעשו, "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, כי חנני אלקים, וכי יש לי כל". עשו מסכים, ולוקח את המתנות, וכמו שנאמר, "ויפצר בו ויקח".#_lt#br#_gt#  #_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt# #_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#אם נתבונן#_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt#,#_lt#/strong#_gt# נראה הבדל בין דברי עשו לדברי יעקב, בעוד שעשו אומר, "יש לי רב", דהיינו, יש לי הרבה, אך אני עדיין לא מרוצה, כי זה עדיין לא "כל" מה שאני רוצה. הרי שיעקב אומר, "יש לי כל", דהיינו ברוך השם, יש לי "כל" מה שאני רוצה, ואף שאפשר להגיע ליותר, הרי שאני שמח בחלקי ולא שואף ליותר, אלא במה שיש לי אני מרגיש שיש לי הכל.#_lt#br#_gt#  #_lt#br#_gt# על כך נאמר במסכת אבות, "איזהו עשיר? השמח בחלקו"! אדם שמחנך את עצמו להיות שמח במה שהקדוש ברוך הוא חננו, ואין בו קנאה וצרות עין על אחרים, הרי שזהו העשיר האמיתי שזוכה גם לחיים יותר בריאים ורגועים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#האם נהג יעקב כאדם דתי?#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לכאורה, לא! בכל אופן, לא כפי שנתפש בצורה שטחית המושג "דתי" ברחובותינו היום. כך נראה, לכאורה, בפרשתנו, כשהגיע יעקב אל רגע העימות, אל רגע האמת.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#יעקב, שברח לחרן מאימת אחיו עשיו הזומם להרגו, חוזר – בפרשתנו – ארצה. ערירי, נרדף ובודד עזב את כנען, עשרים שנה קודם לכן. עתה, שב אליה בראש שבט גדול, והוא שולט על רכוש רב. על גבול ארץ התקווה מחכה לו אחיו. אש השנאה ולהט יצר הנקמה לא כבו בלבו במשך שנות הפרידה הארוכות. הוא יוצא לקראת יעקב, ערוך היטב לרגע העימות. ואת יעקב תוקף הפחד#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ויירא יעקב מאד וייצר לו" (בראשית ל''ב, ז').#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#וזו השאלה#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לאן נעלמו האמונה והביטחון באלוקים, הוא האלוקים שהבטיח לו בחלום הסולם, כי ישמרהו וישיבו לארץ בשלום (שם כ''ח, ו')?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כלום כך מתנהג אדם דתי?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לאחר מכן, עם הפחד בלב, מתארגן יעקב לפעולה צבאית, ומשלב אותה בפעילות דיפלומאטית מקובלת במזרח התיכון#_sc# מתנות, שוחד. פעילות זו מתוארת בדברי המדרש במלים הבאות#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"התקין עצמו לשלשה דברים#_sc# לדורון, לתפילה ולמלחמה".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ושוב – במבט ראשון – נוגדת התנהגותו את סטריאוטיפ ההתנהגות הנדרש מן האדם הדתי, המאמין באלוקים. מילא, תפילה, מובן. אך מדוע נערך גם לפעולה צבאית, כדי לקדם את פני הרעה? וכי לא די בתפילה לאלוקים, והוא כבר יציל? האם אין כאן "ניגוד אינטרסים" בין האלוקי למעשי, בין הרוחני ובין הגשמי, המציאותי בשטח?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לפי התפישה העממית, הרדודה והשטחית של המושג "אמונה" – אכן קיים ניגוד. אולם לא כשמבינים מושג זה לעומקו, כלומר בהבנה יהודית. אז נעלם הניגוד המלאכותי כלא היה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ננסה להבין את ההתרחשויות אחת לאחת. יעקב פחד מחרבו של עשיו. פחד זה לא ביטא, חלילה, ספק באמונתו בהבטחת האלוקים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#יעקב, כבן אנוש, התעורר בלבו פחד טבעי המשתלט על האדם, כשהוא נקלע אל מקום סכנה. אין בושה בפחד. גבורתו של אדם היא, אם מסוגל הוא להתגבר על הפחד המשתק, ובכל זאת לפעול כראוי וכמתחייב.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מבחינה זו, היה יעקב "מכוסה". הוא יתגבר בנקל על פחדי אנוש רגילים, ובכוח הבטחת האלוקים יחלץ מן המארב, שהציב לו אחיו בכניסה לארץ. יחלץ, אם במשא ומתן, ואם על ידי מאבק מזוין.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אך יעקב חש בלבו פחד. והוא – פחד מאוד מן הפחד הזה. עצם התחושה הזאת הדאיגה אותו. התעוררות אימה פתאומית בלבו של אדם הינה פעולה בלתי רצונית. תגובה לגירוי חיצוני, שאינה נשלטת על ידי האדם. ליעקב, גילתה אימה זו משהו מפחיד. היא חשפה בפניו את העובדה, שאין הוא שולט בכל נבכי נפשו. אינו אדון מלא ללבו. אם הידיעה על האח המתקרב בראש צבא מסוגלת לעורר בו פחדים, למרות הבטחת האלוקים שישמרהו מכל רע – אות הוא, שבתת מודע רוחשים עדיין רגשות עצמאיים, שאינם נשמעים לצו המצפון וההכרה. ועל כן#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ויירא יעקב מאד וייצר לו" (שם).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ואחר שראה יעקב שהוא מתיירא, זאת עצמו הצר לו. שמזה דן, שאינו ראוי לניסים, לאחר שביטחונו אינו שלם" (המלבי''ם).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#זהו, אפוא, הפחד מפני עצמו – מפני קורטוב חוסר השלמות שאדם שלם זה חש בקרבו, שם על מעבר היבוק.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אם כך הוא, מדוע אפוא, נקט בצעד חילוני כל כך, כהיערכות למלחמה? מדוע לא שקע רק בתפילה, ובחיזוק מוסרות הלב שיביאוהו להעמיק את אמונתו באלוקים?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#התשובה היא, כי האמונה היהודית דורשת את הפעילות האנושית המעשית בדווקא#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"ביארו חז''ל במדרש "שוחר טוב" (תהלים כ''ג)#_sc# "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידיך" (דברים ב', ז'). יכול, אפילו, יושב בטל? תלמוד לומר#_sc# "בכל מעשה ידיך"#_sc# אם עשה הרי מתברך. ואם לא – אינו מתברך. מהו "ידע לכתך"? הילוכך, לכלוכך, צערך בפרנסתך". כי ישועת ה' והבטחותיו לא יחולו רק על ראש המשלים חוקו בפעולות אנושיות, ככל אשר יספיק שכלו" (רבי יצחק ערמא בפירושו הגדול "עקידת יצחק").#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#עולם זה בו אנו חיים – מסביר לנו פרשן זה – הוא עולם המעשה. עולם המוחש והקונקרטי. מסגרות חיינו על פני תבל מיוסדות על העשייה בפועל, זו העשייה החומרית. מציאות זו כופה על האדם את הצורך להיאבק על קיומו הפיזי באמצעים פיזיים. עליו לעבוד, כדי להתפרנס. עליו להתייצב בשער, כדי להגן על מולדתו ועמו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#התעסקות זו בחיי המעשה, אינה נוגדת את היהדות ומטרותיה. להיפך#_sc# "אם עשה, הרי מתברך, ואם לאו, אינו מתברך" (שם). בלי עשייה אין ברכת האלוקים.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כי חיי המעשה הם זירת פעולתו של האדם, ודווקא עליהם יכול הוא לממש את אישיותו כרצון התורה. בכל מעשה ומעשה#_sc# בחרושת, המסחר, במלחמה ובפוליטיקה – עליו לפעול בהתאם לעקרונות המוסר, האמת, הצדק והטוב. בידו הדבר. ואם יפעל כראוי, יעצב את אופי אישיותו לטוב – וכל מעשה אנושי הוא עת מבחן לאדם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#על כן היו הכנותיו הצבאיות של יעקב במקומן. אין הן סותרות את האמונה באלוקים, הן הזדמנות נוספת לפעול לאור עקרונות האמונה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אך, דומה שהדבר אינו פשוט כל כך. בכל זאת, מצאנו ביטויים הסותרים הנחה זו. פסוק כגון#_sc# "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", סותר, לכאורה, את הדרישה, שהושמעה לעיל. וכי אין פסוק זה מדבר בסגנון הידוע בעיני ההמון כסגנון האמונה#_sc# "אל תדאג. האמן באלוקים, שב בביתך והוא יתן לך פרנסה, הוא יושיע אותך מן האויבים. אתה – רק תתפלל". האם חולק רבי יצחק עראמה בדבריו, שצוטטו לעיל, על פסוק זה?#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כלל וכלל לא! בהמשך דבריו הארוכים והממצים, מסביר הוא את האיזון הנכון בין הארצי והאלוקי החייב להדריך את האדם בכל פעולותיו. המאמין באלוקים מממש את אמונתו בחיי המעשה דווקא, בהכוונתם לאור העקרונות שנמנו לעיל. הוא ידאג לפרנסתו, אולם, לא יסיג את גבול רעהו, גם אם תצמח לו מכך תועלת מרובה. הוא לא יונה לקוחות או סוחרים, לא יפקיע מחירים, אלא, יעניק שירותים בסבר פנים יפות. זו הפעילות האלוקית בחיים, הבונה את האישיות החיובית.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#אבל, לא די בכך. המאמין יודע, שתוצאות מעשיו והצלחת מאבקיו תלויות באלוקים. הניצחון נגזר למעלה ממנו והוא נקבע לטוב או לרע, כפועל יוצא מהתנהגותו האישית בכל תחום ותחום. המאמין חש בתלות זו. הוא שם לב (בעצם יכול לחוש בכך, כל מי שאינו מרמה את עצמו) שאין הוא שליט מלא ובלעדי על תוכניותיו, מעשיו ומחשבותיו. כל תכנו, בכל תחום שהוא, תלוי בגורמים רבים, שאין לו שליטה עליהם. כל תכנון כלכלי או צבאי, חייב להתחשב בנתונים אפשריים, שאין הוא יכול לחזותם מראש. בכל מקרה, חייב האדם ליטול על עצמו סיכונים. זהו התחום בו מזדקק המאמין לתפילה לאלוקים, לבקשה, שאכן תוגשם תוכניתו בלא להיכשל.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ועל כן, התקין עצמו יעקב למלחמה ולתפילה – פעולה אחת בעלת שני ראשים בהתאם לאמונה היהודית.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#div#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt#