יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

אהבה ועזרה עם רצון פנימי מובא במדרש (ב"ר ע, יג) שלבן יצא לקראת יעקב בבואו לחרן וחיבקו ונישקו כדי לראות אם יש ליעקב כסף במותניו או בפיו. זו דרך של אנשי רשע שכל מטרתם היא רק לטובת עצמם, הם רצים לאנשים ומחבקים ומנשקים. אבל כל זאת בעוד השני עשיר או יכול לעזור להם במשהו. אבל ברגע שיודעים שאין ממנו תועלת לעניניהם, כבר לא שוה בעיניהם האדם לכלום, ואפילו לא מסתכלים לכיוונו. יתכן שתורתינו הקדושה - תורת אמת מספרת לנו כל זאת, כדי שנתבונן איך נראים אנשים ללא דרך תורה ויראת שמים. הכל חיצוני ללא פנימיות. וכל מטרתם לטובת עצמם. על ידי עבודה יומיומית במחשבת אהבת הזולת ובעזרה בפועל לשני עם רצון אמיתי לעזור, מתרגל האדם שכל מעשיו יהיו על מנת להשפיע לזולת, ועל ידי הרגל זה זוכה שטבעו מתרגל שכל מעשיו יהיו על מנת לעשות נחת רוח ליוצרו. "והאבן גדולה על פי הבאר" באר של ציבור יש לכסות בכיסוי קל, לנוחיות הרבים הנזקקים לה, אולם כאן - הרי זה קו אפייני לבני ארם אין הבריות נותנים אימון זה בזה, ועינו של אחד צרה בשל חברו, שמא חלילה ישאב האחד יותר מהשני. משום כך היה הכיסוי כה כבד, שרק במעמד כולם ובכוחותיהם המשותפים יכלו להגיע אל הבאר. הרש"ר הירש. בשורה טובה - בסוף נהיה מאוחדים. כן כן , מפתיע לשמוע אבל בסוף נהיה מאוחדים. אחר שיעקב קם משנתו נאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה" (כח, יח). יש לבאר על פי מה שהביא בילקוט וברמב"ן דברי פרקי דרבי אליעזר (פרק לה) שאמר דיעקב לקח י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים העתידים לצאת ממנו ואמר שאם יהיו כולם אבן אחת יהיה לו לסימן טוב, וכיון שנעשו כולם אבן אחת שמח, עיין שם. הראו ליעקב במראות הסולם מלאכי אלוקים, עולים ויורדים בו, הראו לו מלכיות משתעבדות בבניו , שר מלכות יון, שר מלכות פרס, והראה לו הקב"ה שאף שבניו ישתעבדו בד' גליות, מכל מקום הוא יהיה עמו ויציל את בני ישראל מידי ד' מלכויות הנ"ל, (ועיין במדרש רבה פרשת אמור). והנה בגלות נחוץ מאד שיהיה לישראל אחדות ולא יהיה ביניהם ח"ו שום פירוד לבבות ושום שנאה וכעס ומריבה, ואז לא יוכלו האומות להרע להם כל כך, אפילו אם בשאר ענינים לא יהיו מאה אחוז צדיקים, וכמו שאמרו (דברים רבה ה, י) על דורו של אחאב שהיו נוצחין במלחמה מטעם זה, וכמו שדרשו על הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד), מה שאין כן בדורו של שאול אף על גב שהיו גדולים בתורה, בכל זאת היו נופלים במלחמה משום שהיו ביניהם דלטורין, ובזכות שיהיה לישראל אחדות, מלבד זאת שיוכלו להתקיים בגלות, גם יזכו שבזכות האחדות יפדו מן הגלות. ובזה יתבאר לנו היטב דברי הפרקי דרבי אליעזר הנ"ל, שיעקב לקח י"ב אבנים לרמז על הי"ב שבטים שיוליד וכיון שהראו לו את הגלות, אמר, אם יתהווה מהי"ב אבנים אבן אחת, היינו לרמז שהי"ב שבטים יהיו כאילו היו אחד - שיהיה להם אחדות, אזי יוכלו לעמוד בגלות וגם יצאו בזכות זה מהגלות, וכיון שראה שנעשה מהם אבן אחת היה לו בשורה טובה ושמח, וזהו שאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותם מצבה", פירושו שעשה דבר קיים - מצבה - היינו במה שרמזו לו שיהיה לכל הי"ב שבטים שלום ואחדות כאילו הם אבן אחת, וזהו "ויצוק שמן על ראשה", דבר זה הוא לנו נחמה שיוכלו להתקיים בגלותם וגם שבזכות זה יפדו מהגלות. זהב שבא - מהרש"ג. תמצית ההיסטוריה של עם ישראל כל הפרשה הזו מקפלת בתוכה את תמצית ההיסטוריה של עם ישראל. יעקב יוצא לגלות, ובסופה של הפרשה הוא כבר חוזר ממנה. בדרך הוא מתמודד עם הקשיים המסובכים שבין ישראל לעמים, יחסים מורכבים בין קרובי משפחה - מצד אחד "אנשים אחים אנחנו", אך מצד שני "אחיך במרמה". אין אלו זרויות מוחלטות אלא קרבה משפחתית מסובכת, עם עליות וירידות. מקורו של כל העושר שהיה ללבן היה יעקב, ולבסוף טען כלפי יעקב שגזל ממנו את כל העושר שהיה לאביהם. זה המצב שעם ישראל חי בו במשך כל הדורות, קנאה, הערצה. מצד אחד רואים את המעלות, את הגדולה הישראלית, וזה גורם לרצון להתקרב, אך מצד שני גם לקנאה, לשנאה. זה מרגיז אותם משום שהם לא מצליחים להשיג מה שיש לישראל. זה התהליך שצריך העולם לעבור. כך נבנית משפחת ישראל, ויעקב אבינו לא רק עובר את הגלות כאמור אלא חוזר מהגלות עם משפחה שלמה. הוא יוצא לבדו וחוזר עם משפחה שתהיה משפחת ישראל. זה קורה בתוך כל סיבוכי החיים. כך הוא סדרו של העולם. זו מין תקופה של עיבור. יעקב עוזב את הארץ וחוזר ברכוש גדול. אחר כך ישראל יוצאים למצרים וחוזרים ברכוש גדול, ושם ישראל הופכים לעם. וכך גם בגלות האחרונה - ישראל יוצאים לגלות והם כבר בשלבי חזרה למעמד חדש לגמרי שלא היה קודם לכן. זו ההופעה החדשה, הגדולה, העתידה של מלכות ה' על ידי הופעת מלך המשיח, על ידי הופעת עם ישראל בגודל חדש, בהופעה של תורה עליונה, תורתו של משיח, שחכמים ז"ל אמרו ש"התורה של העולם הזה היא הבל בפני תורתו של משיח". כלומר, גודל רוחני חדש, השגות רוחניות חדשות עליונות עתידות להופיע, וזה היה צריך להופיע דרך כל הגלות הארוכה. היה צריך לעבור את כל הגלויות, ולחזור ברכוש גדול, באופן רוחני ובאופן פיזי. להרוויח מכל מיני דברים שאפשר לקבל מארבע כנפות הארץ, ולחזור ולהתחדש בארץ. אנחנו נמצאים בתהליך המואץ של חבלי הלידה האחרונים, והצירים מאוד כואבים, אבל הם צירים של לידה. אנו עוברים ימים של כאב מר, אך יש לזכור שאלו הצירים האחרונים של הלידה. לאומה יש יותר צירים מאשר לאישה בודדה, אבל כולם הם שלבים לקראת ההופעה הגדולה. כך אנחנו צריכים לקבל את הקשיים שאנחנו מתמודדים איתם, את הכאבים ואת הייסורים שאנו נפגשים איתם בשנים האחרונות. ובסוף הפרשה יעקב ולבן באים לידי הסכמה שאף אחד לא יזיק לשני. כך בסוף יגיע גם עם ישראל לשלום המיוחל. אך אנו מקוים שהמשיח קרוב לבוא והשלום יבוא יחד איתו. עד שיבוא המשיח, עד סיומה של הופעתה של הגאולה השלמה זהו סדר הייסורים. אנו מתקדמים בצעדים עצומים לקראתו וגודל ההתקדמות הוא לפי גודל עניינה של הגאולה העתידה. וכיון שהגאולה העתידה היא כל כך גדולה ועצומה אזי בכל שעה שמתקדמים אליה יש גדלות עצומה, מפני שהיא מכילה בקרבה את התוכן העליון שעתיד להתגלות על ידי השלבים הללו של הגאולה. כל צעד לקראת הגאולה העליונה הוא צעד עצום, הוא מהלך גדול ועליון - ההתקבצות של עם ישראל לארץ ישראל, ההתחזקות של התורה, ההתיישבות בארץ ישראל, בניינה של ירושלים. כל אלה צעדים גדולים, ואנו נוכל להבחין בהם אם נסתכל בעומק ובגדולה של הגאולה העתידה. יהי רצון שנזכה לה בקרוב ממש. אבן עדיף מכרית למה יעקב אבינו ע"ה לא לקח איתו כלום לדרך ? ואפילו לא כרית לישון עליו. א. ''הכול מעלין לארץ ישראל, ואין הכול מוציאין'' מסכת כתובות (י''ג, י''א): אמר יעקב אבינו בצאתו מבית אביו: עלי נגזר לרדת לזמן-מה מארץ הקודש לחוץ-לארץ; ואילו המיטלטלין שזכו להיות בקדושת הארץ, אין לי רשות להורידם מקדושתם ולהוציאם מאדמת הארץ... ב. ''לפי פשוטו יש לפרש, שלקח אבן אחת מאבני המקום'' (חולין צ''א, ע''ב);. "כי אמר יעקב חביבה עלי אבן קשה של ארץ ישראל מכרים וכסתות רכים של חוץ לארץ" ( תוספות , שם). נוהגים חסידים ואנשי מעשה לשים אבן למראשותיהם בליל תשעה באב, כדוגמת ישראל סבא בשעה שנאלץ לצאת מגבולות הארץ. ויש הקושרים לכך מנהג קדום של אבותינו, שבשעה שנסעו לחוץ-לארץ היו נוטלים עימהם רסיס-אבן מאחד המקומות הקדושים שבארץ; והיתה זו סגולה בדוקה בעיניהם, שיזכו לשוב בשלום לארץ הקודש. הרמ''א (רבי משה איסרליש).