יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

פרשת השבוע, לך לך, מספרת את סיפור חייו של היהודי הראשון – אברהם אבינו. גם אם לא נעמיק ונפיק לקחים מן המאורעות הרבים בפרשתנו, נוכל להפיק מסר אקטואלי בחיי היום יום אפילו משמה של הפרשה: לך לך. זה היה הציווי הראשון של אלוקים לאברהם. כבר בגיל שלוש התחיל אברהם להכיר את בוראו. הוא היה משוטט בטבע, מתבונן ביופי הבריאה ובברואיה, וכך הגיע למסקנה שיש בורא לכולם. אברהם הוסיף והכיר את בוראו יותר ויותר עד לבגרותו. אז כבר הייתה דעתו מגובשת ומושלמת באמונתו בא-ל אחד ובהליכה בדרכיו – ואז היה אברהם מושלם מבחינה אישית, השקפתית ורוחנית-יהודית. בשנים שלאחר מכן החל אברהם גם להפיץ את משנתו ודעותיו, שהלכו וכבשו חלקים נרחבים מן האנושות. רבבות אנשים נהרו אחריו והצטרפו לאמונתו. השפעתו ומעמדו חבקו עולם. ולמרות זאת, ציווה עליו האלוקים – "לך לך": לֵך, תתקדם. אל תסתפק במקום שאליו הגעת, אל תסתפק במה שכבר עשית. הדבר הראשון שנדרש מיהודי הוא ללכת, להתקדם, להתעלות. אם באפשרותו להמשיך ולהתקדם אל לו לעצור ולומר השגתי מספיק; תמיד יש לצעוד קדימה. מסר זה צריך להוות אחד היסודות המרכזיים בחיינו, לא להסתפק במה שהגענו, ולא להסתפק במה שכבר עשינו, אם ביכולתינו להמשיך ולהתקדם – עלינו למלאות יכולת זו ולשפר מה שביכולתינו. מוטיב זה צריך להשפיע בכל תחומי החיים. בתחום האישי, בתחום הבין-אישי ובתחום הרוחני-יהודי: יש לך אדם שמגיע לציון דרך בחייו האישיים והוא מחליט עד כאן. עשיתי הרבה בחיי, עבדתי, צברתי הון, גידלתי ילדים – עתה עלי לפרוש ממרוץ החיים ולנוח על זרי הדפנה. יש לך אדם בעל השפעה, אשר לו אוהדים רבים המצפים למוצא פיו ולהוראותיו, המחליט להסתפק בכך. יש לו השפעה מוסרית טובה על מספיק אנשים, ואין צורך להרחיב את מעגל ההשפעה. יש לך יהודי שעבר את חודש החגים העמוסים בטעם נפלא של רגעי יהדות ומסורת והוא מתחיל את התקופה היבשה שלאחריה בתחושת סיפוק. הייתי בבית הכנסת בתפילות החגים, צמתי ביום כיפור, שמעתי תקיעת שופר, התקדמתי מספיק בשנה זו. לכל אלו בא ציוויו האקטואלי של אלוקים לומר: "לך לך" – תתקדם, תמשיך, תשתכלל. אם ביכולתך להמשיך הלאה ולשפר, אל לך לנוח ולעצור. אם יש לך עוד יכולת ליצור בחיים, אם יש לך יכולת להגדיל את חוג המושפעים ממך לטובה, אם יש לך עוד יכולת להמשיך ולהתקרב אל אלוקים יותר ממה שהיית עד כה – אין לך רשות לעצור, עליך להמשיך ולנצל את היכולת והאפשרות שניתנו בידך עד תום. לך-לך מארצך... (י"ב, א') העיר על כך הצדיק רבי נחמן מברסלב: יש אנשים הרוצים ומוכנים לנסוע לארץ ישראל, בתנאי שיבטיחו להם מראש נסיעה נוחה, בלא עמל ויגיעה. אולם - אומר רבי נחמן - המבקש באמת ובתמים לעלות לארץ האבות צריך להיות מוכן אף לילך ברגל, כדברי ה' לאברהם: "לך-לך...", שמשמעם הליכה ממש ברגל. הצדיק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה היה אומר: גדולה מצווה ישיבת ארץ ישראל, שכן דברי ה' לאברהם אבינו: "לך-לך מארצך... אל הארץ" היא המצוות הראשונה שנצטווה יהודי מאז ומעולם. "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך" (יב-א) בספר "תנועת המוסר" מסופר על חיבתו הגדולה של רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, לארץ ישראל. ר' נתן צבי גילה חיבה יתרה לארץ הקודש. בימים הראשונים להתיישבותו בחברון, יצא בבוקרו של יום קיץ בשעה מוקדמת לטייל על הכביש הראשי המוליך ירושלימה. תוך כדי הליכתו, התכופף כמה פעמים לסלק אבנים שהיו מוטלות על הדרך. מלוויו חשבו שכוונתו להסיר תקלה מרשות הרבים, שיש בזה משום מצווה. ברם, כששאלו את פיו אם כיוונו לדעתו, הסתכל בהם בעיניים תמהות ואמר כי זו גמרא מפורשת: "רבי חנינא מתקן תקליה", ומסביר רש"י: "משווה ומתקן מכשולי העיר, מחמת חיבת הארץ שהייתה חביבה עליו, ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים". גם שיחותיו נסבו בעיקר על נושאים של קדושת הארץ. הוא הרגיש בארץ את אווירת הקדושה ועמד על נקודה זו על כל צעד ושעל. הוא המשיל את הארץ לארון קודש גדול, שכל היושבים בה שרויים בתוכו תמיד, כי הרי כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל יש לו זכות גדולה, וחייב כל אחד להתאים למצב זה את ההנהגה היומיומית. היה מלמד סנגוריה גם על הרחוקים מדרך התורה מבין תושבי הארץ, כי למרות אשמתם הרבה שהם חוטאים בפלטין של מלך, יש למצוא להם זכות, שהם נמצאים תמיד באווירה של קדושה. הרי כשאנו רואים יהודי, שבא לבית הכנסת פעם בשנה ביום הכיפורים, אנו מלמדים עליו זכות. על אחת כמה וכמה יהודים אלו, שנמצאים בכל ימות השנה לא רק בבית הכנסת אלא בתוך הפלטין של הקב"ה. (מורשת אבות) אל השורש "ויאמר ה' אל אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב,א). "לך-לך" – לעצמך. כל יהודי צריך ללכת אל עצמו ואל שורשו, כי זו תכלית חייו.(רבי אהרן מקרלין) מיצוי העצמיות "לך-לך" – לעצמיותך. אין האדם נדרש לעשות למעלה מכוחותיו, אבל נדרש הוא להשיג מה שבאפשרותו להשיג. כמאמר רבי זושא מאניפולי: "אין דורשים מזושא להיות כמו הבעל-שם-טוב, אבל דורשים ממנו להיות זושא".(עיטורי תורה) ציווי לנשמה הציווי "לך-לך" מופנה אל נשמתו של כל יהודי, אשר צריכה לרדת ממקור חוצבה בעולמות העליונים, דרך השתלשלות מדרגות רבות, עד העולם הזה. כאן, בעולם הזה, עליה לצאת מכל אותם דברים שנפשו הבהמית של האדם נמשכת אחריהם, ואז תגיע אל התכלית הרצויה. פרסום שם ה' "ואגדלה שמך" (בראשית יב,ב). לשם מה היה אברהם צריך את ההבטחה שיתגדל שמו בעולם? אלא פרסום שמו של אברהם אבינו דבר אחד הוא עם פרסום שמו של הקב"ה, כי בכל מקום שהגיע אליו אברהם אבינו עשה שיתפרסם ויתקדש שם שמים. היציאה מגדלת על-פי-רוב אין מחשיבין את האדם במקום הולדתו, מרוב הרגל בו. רצה הקב"ה לגדל את אברהם, שיֵצאו לו מוניטין בעולם, ולכן אמר לו "לך-לך מארצך וממולדתך".(יבין שמועה) ''ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך''. בזוהר הקדוש כתוב: ויאמר ה' אל הנשמה שתחת כסא הכבוד; לך לך מארצך, כלומר הגיע הזמן שתרדי לעולם השפל הזה ותכנסי לגוף הראוי לך. וממולדתך, מתחת כנפי השכינה. ומבית אביך, מתחת כסא הכבוד. אל הארץ, היינו הגוף. אשר אראך, אשר ראוי לך, כדי שתקיים מצוות עשה ולא תעשה. ואעשך לגוי גדול. זה האופן הראשון. והאופן השני, שביציאת הנשמה מהעולם הזה אומרים לה: לך לך מארצך- מהעולם הזה וממולדתך ומבית אביך- שתעזוב אבא ואמא, אחים ואחיות וכל המשפחה. אל הארץ אשר אראך- לאותו מקום שזכית כפי מעשיך. ואומרים לה יבא שלום ינוחו על משכבותם. ועל זה אומר הפסוק: ''אשרי העם יודעי תרועה''. שידוע שהנשמה בוכה שלש פעמים. פעם ראשונה- בזמן שיורדת לעולם השפל הזה, ופעם שניה- כשיוצאה מבטן האם לאוויר העולם. ופעם שלישית- כשיוצאה מן העולם הזה והולכת לתת דין וחשבון.( ''אהבת חיים'') איך מגיעים לשם? כדי שהאדם יגיע אל עצמו, אל שורשו ומציאותו האמיתית, עליו לצאת "מארצך" – מהעניינים הארציים והחומריים, "וממולדתך" - מהמעשים הבאים מחמת הרגליו, "ומבית אביך" - מההשקפות השכליות הלא-רצויות שמקורן בסביבה לא-טובה.(לקוטי שיחות) לך-לך מארצך... (י"ב, א') העיר על כך הצדיק רבי נחמן מברסלב: יש אנשים הרוצים ומוכנים לנסוע לארץ ישראל, בתנאי שיבטיחו להם מראש נסיעה נוחה, בלא עמל ויגיעה. אולם - אומר רבי נחמן - המבקש באמת ובתמים לעלות לארץ האבות צריך להיות מוכן אף לילך ברגל, כדברי ה' לאברהם: "לך-לך...", שמשמעם הליכה ממש ברגל. הצדיק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה היה אומר: גדולה מצווה ישיבת ארץ ישראל, שכן דברי ה' לאברהם אבינו: "לך-לך מארצך... אל הארץ" היא המצוות הראשונה שנצטווה יהודי מאז ומעולם. מבית אביך אל הארץ אשר אראך (יב, א). בעניני עבדות השי"ת יש פעמים שאין צריך להשגיח על "בית אביך", אלא לשים לב בעיקר "אל הארץ אשר אראך", דהיינו מה טוב וישר בעיני הקב"ה, ולפי זה צריך להתנהג. דברי שמואל.