יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

קורה שאדם פועל ככל יכולתו כדי לעזור ולהשפיע על סביבתו אבל בגלל סיבות שאינן תלויות בו (לכאורה) אין הוא רואה הצלחה בעמלו. יכול האדם לחשוב: אני את נפשי הצלתי. עשיתי ופעלתי ככל הדרוש לא רק בכל הקשור לעבודתי האישית, אלא גם בפעילות לטובת הזולת. העובדה שלא הצלחתי, אינה בעיה שלי. גישה זו נקט נח. הוא הודיע לאנשי דורו שהקב"ה עומד להביא מבול על העולם, אם לא ישובו מדרכיהם הרעות. הוא אף בנה תיבה, כדי שהכול יראו שהמבול הוא עניין רציני, ושנעשו כל ההכנות הממשיות לקראתו. לצערו, בני דורו לא שבו בתשובה, והמבול שטפם. נח ובני-ביתו היו יכולים לשבת בתיבה בתחושה שעשו את כל התלוי בהם, ואת נפשם הצילו. אולם הזוהר (נח סז,ב. וירא קו,א) אומר שדבר זה נזקף לחובתו של נח, ולכן נקרא המבול על שמו "מי נח". "כיוון שאמר לו הקב"ה שיצילו, לא ביקש רחמים על העולם, והעולם אבד. לכן נקרא המבול על שמו". זאת אומרת, שאפילו כששומעים ציווי מפורש מבורא העולם ומנהיגו (ככתוב שם: 'ובאת אל התבה ומחיתי את כל היקום'), אין זה פוטר את האדם כלל וכלל מלשלול את העניין של 'אני את נפשי הצלתי'. ואם לפני מתן-תורה כך – על-אחת-כמה-וכמה לאחרי נתינת התורה, אשר ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בה, ובפרט לאחרי... שכל ישראל ערבים זה בזה. ייתכן שהאדם אכן פעל ככל יכולתו – אין זה שהוא מדמה שפעל בשלמות, אלא על-פי שולחן-ערוך אכן פעל ככל יכולתו – ובכל-זאת עליו לדעת שאסור לו לסיים את פעולתו בנקודה זו. אסור לו להיות מרוצה מהמצב, אלא מחובתו לבקש רחמים... וזה עצמו גורם שהקב"ה מבטל את הסיבות למצב הבלתי-רצוי, ונותן ליהודי הזדמנות לבקש רחמים על אנשי דורו, עד שהם אכן יעשו תשובה. משה רבנו מסר נפשו למען רשעים, עובדי העגל, עד שאמר לקב"ה, שאם לא יישא את חטאתם, הוא מבקש למחוק את שמו מהתורה נח היה איש צדיק תמים שהתהלך עם ד' , צדיק שעושה טוב ולא רע. תמים - בעל מידות טובות, כוונות טובות וזיכוך פנימי. מתהלך עם ד' - מתוך דבקות בד' וצימאון לד'. לכן ריבונו של עולם אהב אותו מאוד והציל אותו . אבל הוא לא התעניין כל כך באחרים . במשך 120 שנה הוא בנה את התיבה, אנשים שאלו והתעניינו, ובכל זאת הם נשארו במצבם. הוא היה 'צדיק בפרווה', אומר רבי מנחם מנדל מקוצק. כאשר קר, הוא לובש פרווה שתחמם אותו, במקום להדליק אש שתחמם את כולם. לאחר שהתורה מספרת על מחיית העולם כולו על-ידי המבול, היא מספרת על הניצולים: "וישאר אך נח". המילה "אך" נראית מיותרת, שהרי ברור שרק נח נשאר. מפרש רש"י, שהמילה "אך", שעניינה למעט, רומזת שנח היה חסר ובלתי-שלם בצאתו מן התיבה . וכשם שנח קיבל שליחות מיוחדת מהקב"ה לזון ולפרנס את שאר היצורים שבתיבה, כך מוטלת גם עלינו השליחות לעזור , לפרנס ואפילו לזון במזון רוחני את כל שאר היהודים שחיים ברחבי העולם . לפעמים נתקלים בקשיים ובמכשולים בעת מילוי השליחות הזאת, ולפעמים צריך להתמודד מול "ארי הכישו" - כאשר השליחות גורמת לשליח להיפגע במובן זה או אחר. במצבים כאלה עלולים להתייאש ולחשוב להפסיק את עבודת השליחות. רומזת לנו התורה, שעלינו ללמוד מנח, שלא הפסיק את שליחותו אפילו כשהיה "גונח וכוהה דם" וכשה"ארי הכישו" . יכול היהודי לחשוב, שאמנם ימלא את השליחות, אבל יהיה עצוב ומדוכא. על כך אומרים לו, שכאשר ממלאים את שליחותו של הקב"ה, צריכים להיות שרויים בשמחה גדולה. ובפרט כשאדם מהרהר בכך, שדווקא הוא זכה להינצל מה'מבול' של דורנו, בה בשעה שרבים וטובים אחרים לא ניצלו - ודאי שעליו להיות שרוי בשמחה גדולה . דבר נוסף שיש לזכור, שאין רשות 'לאחר מזונות' לזולת. את קשיי השליחות צריך השליח עצמו לקבל באהבה, אבל בכל הקשור לזולת עליו לדאוג לספק לו הכול בזמן, ולוודא שלא יחסר דבר ליהודי, לא בגשמיות ולא ברוחניות . נח חי לפני מתן-תורה ולא נצטווה לחוש אחריות על בני-דורו. אף-על-פי-כן, נקראים מי המבול על שמו, מאחר שלא פעל להחזיר בתשובה את אנשי דורו. על אחת כמה וכמה אנו, לאחר מתן-תורה, כאשר כל ישראל ערבים זה לזה, ודאי שעל כל אחד ואחד שלא להסתפק בעבודתו עם עצמו אלא עליו לדאוג ולעזור גם לזולתו . להתפלל על העולם מאחר שהקב"ה אמר לנח שהוא ובניו יינצלו מן המבול, לא התפלל על העולם והם אבדו במבול. לפיכך נקרא המבול על שמו, כפי שנאמר (ישעיה נד,ט) "כי מֵי נח זאת לי". (זוהר) דאגה לזולת אם נח, אף שהיה צדיק ותמים, בכל-זאת נקרא המבול על שמו, על שלא פעל עם אנשי דורו, על אחת כמה וכמה אחרי מתן תורה, כאשר "כל ישראל ערבים זה לזה", חייב כל אחד ואחד שלא להסתפק בעבודתו עם עצמו, אלא עליו לדאוג גם לזולתו ולעזור לו. (הרבי מליובאוויטש) דאגה לבני הבית "ויבוא נח ובניו ואשתו... אל התיבה" (בראשית ז,ז). אין אדם יכול להסתפק בכניסתו האישית אל ה'תיבה' של אותיות התורה והתפילה, אלא מחובתו להכניס ל'תיבה' גם את בני ביתו – אשתו ובניו. "וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה". אמר לו הקב"ה: "צהר תעשה לתיבה"- (חלון ) למען תביט ותשגיח בצערם של בני דורך, למען תהיה משתתף בצרת הכלל ולא תעלים עיניך מהם. ואף-על-פי שרשעים המה, מכל מקום "מעשה ידי טובעים ואתם אומרים שירה..." והלא אף המה נבראו בצלם. (דרכי מוסר) אמנם, השהייה בתוך התיבה היא דבר נעלה ונשגב, ומסירות-נפש היא דרגה עליונה ונפלאה, אבל התכלית היא להביא את האור הזה אל תוך המציאות הרגילה, שגם בחיי היום-יום הרגילים תורגש אותה תנועה של מסירות-נפש. כשם שהמקווה מטהר, כך המבול טיהר את העולם. אולם הרמב"ם אומר, שגמר הטהרה אינו בשעה שנמצאים בתוך המקווה, אלא כאשר יוצאים ממנו. כלומר, המטרה היא שטהרת המקווה תהיה ניכרת על האדם גם לאחר צאתו ממנו.