יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 835
יעקב סוראני שואב מן המקורות

חז"ל אומרים, שאחרי מחילת העוונות ביום הכיפורים מתחיל הקב"ה למנות מחדש את חטאי עם-ישראל רק בחג-הסוכות, משום שבימים שבין יום-הכיפורים לחג-הסוכות אין כל אפשרות של חטא ועוון. בימים האלה היהודים "עסוקים במצוות" זה בסוכתו, זה בלולבו. ובאמת, לא צריך להיות רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב כדי לחוש התעלות-רוח למראה המוני בית-ישראל המתהלכים בימים אלה ברחובותינו ואתרוג ולולב בידיהם, או למראה הילדים והמבוגרים העמלים על בניית הסוכה. פתאום רואים את האהבה שיש בלב כל יהודי למצוות ה'. ניכרת שמחה של מצווה אמיתית. רוח היראה של הימים הנוראים מפנה את מקומה לרגש של אחווה, שמחה ודבקות במצוות. זו התקופה שבה מגיעה לשיאה אווירת החגים, שמרימה את כולנו מחיי היום-יום ומטרדות השעה, לעולם רוחני יותר, נינוח ומלא שמחה ואהבה. חג-הסוכות הוא מפגן של אחדות-ישראל. הדבר משתקף במצוות הסוכה, שמבטלת את המחיצות בין חלקי העם. הכול יוצאים מהבתים, המפוארים יותר או פחות, ויושבים בסוכות. והלוא אמרו חז"ל: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". התורה מצווה אותנו לצרף אלינו גם את ה'ערבה', גם את היהודי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. וכי אין אנו נוטים להתרחק מטיפוס כזה של יהודי ריק מתורה וממצוות? אבל התורה קובעת, שבלי להתחבר עם היהודי הזה אין כל ערך אפילו ב'אתרוג' - אי-אפשר לקיים את המצווה! כאן מזדקרת האחדות המהותית המופלאה הקיימת בעם-ישראל. "אל תביט אל מראהו", אמר הקב"ה לשמואל הנביא. על-אחת-כמה-וכמה הדברים נאמרים לשכמותנו. אל לנו לשפוט יהודי שני על-פי המראה החיצוני, על-פי מעשיו והתנהגותו הגלויים לעינינו. גם מי שנראה כ'ערבה', הוא חלק מעם-ישראל ויש בקרבו נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש". יש בו מעלות אין-סופיות, צריך רק לדעת להסתכל פנימה ולגלותן. אחדות אין פירושה אחידות. בעצם המצווה הזאת מודגש שיש לפנינו ארבעה סוגים שונים, שכל אחד ואחד מהם מייצג מהות שונה. האחדות עם ה'ערבה' גם אינה צריכה לטשטש את השאיפה להיות בבחינת 'אתרוג'. המודל שאליו יש לשאוף הוא ה'אתרוג' - מי שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, אלא שבכל-זאת אנו מאחדים עמו את ה'ערבה', כי גם היא חלק מעם- ישראל. "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני השם" מתי השמחה תהיה שלימה ? רק שתהיו --- מאוחדים באגודה אחת! אחדות ישראל נחוצה מאוד בימים אלה ,ובזכותה נזכה במהרה לשבת בסוכת עורו של לווייתן, בביאת משיח- צדקנו. חג שמח, מלא אחווה, ושנה טובה! מחכים רק לסכך יש הבדל בין בית לסוכה. בית הינו חזק וקבוע ואילו סוכה חלשה וארעית. אבל מאידך, בית אם נפל ונהרס בטל שמו, והבונהו מחדש הוא עושהו. אך הסוכה, כיון שארעית היא אין לך אלא להקימה ולהעמידה בקלות, שהרי אף בשעת נפילתה שם סוכה עליה אלא שנפולה היא. סוכת דוד, מלכות ה’ בעולם אינה מגדרי הטבע אלא למעלה ממנו, אינה קבועה בארץ אלא חסד ה’ ממרום כפי הכנתנו וזכותנו. סוכה היא ולא בית ! אבל סוכת דוד רק נופלת היא ולא הרוסה. תמיד חיים וקיימים בנו הכוחות להקמת וכינון מלכותינו בארץ הקודש הן מאז שנות אלפיים אשר נפלה סוכתנו ועד ימינו אנו אשר החלנו בהקמתה. אכן "סוכתנו" זו מצוה לעשותה בידינו "תעשה ולא מן העשוי" בכוחנו אנו, במעשינו ובכישרון ידינו. הדפנות קודמות לסכך, נבנה אותן חזקות ואיתנות, אך הסכך אל השמיים נשקף והקב"ה מסוכך עלינו בו. "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" – במהרה בימינו – אמן לא לדרוך שני בחורים באו לפרשבורג, מיד אחרי חג-הסוכות, כדי ללמוד בישיבתו של ה'חתם סופר'. אחד הבחורים היה עילוי, בעל כישרונות מובהקים, ואילו חברו היה בחור מעולה, אך לא הגיע לדרגתו של חברו. ה'חתם סופר' בחן את שני הבחורים והחליט לקבל את הבחור המבריק פחות ולדחות את העילוי בעל הכישרונות המזהירים. שאלוהו מקורביו לפשר הדבר, והוא השיב: "כשהגיעו הבחורים לשערי הישיבה בדיוק עמדתי ליד החלון. ברחוב היו מונחות ערמות סכך, שהורדו מהסוכות. ראיתי את הבחור העילוי דורך על הסכך, ואילו חברו הקפיד להקיף את הסכך ונזהר שלא לדרוך עליו. בחור שמסוגל לדרוך על סכך ששימש למצווה, מי יודע על מה ידרוך בעתיד". הגנה בסוכה "כי יצפנני בסוכה ביום רעה, יסתירני בסתר אוהלו" (תהילים כז,ה). יש כאן רמז שבמצוות סוכה טמונה סגולה להינצל מכל דבר רע חלילה. אם נגזרה על האדם גזֵרה שאינה טובה, ה' מצפינו בסוכה ובזכות זה הוא ניצל. (בני יששכר) ה' רוצה שמחה ראש-השנה, שהוא יום של תחנונים ושיברון-לב, נקבע בתורה ליום אחד. כך גם יום-הכיפורים, שהוא יום תענית, סליחה ומחילה. אבל סוכות, שהוא זמן שמחתנו, אמרה תורה שיחוגו אותו שבעה ימים, כי רצון ה' שישראל יהיו בשמחה.(הרב שמשון-רפאל הירש) הצדקה מייפה רבי חיים מצאנז היה נותן בערב סוכות צדקה הרבה יותר מהרגיל. וכך היה אומר: העולם נוהג לייפות את הסוכה ולנאותה בכל מיני פאר והדר; ואני לא-כן, הצדקה היא נוי הסוכה שלי. היא פארה והדרה של הסוכה. לעבוד בכל האיברים בראש-השנה וביום-הכיפורים אנו עובדים את ה' בפה בלבד, בתפילה ובתחנונים. אך בסוכות מתחילים לעובדו בידיים – "ולקחתם לכם"; אוחזים בידיים את ארבעת המינים. בזה אנו מודיעים לקב"ה שאין אנו יוצאים ידי-חובה בפה בלבד, אלא אנו עובדים אותו בידיים ובכל האיברים.(רבי ברוך ממז'יבוז') קהלת וחג הסוכות נהגו לקרוא בשבת חול המועד סוכות מגילת קהלת, ויש להבין את הקשר בינה לבין החג! עיקרו של ספר קהלת הוא ששלמה המלך מהביל את ענייני העוה"ז 'הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל'. וכיצד יכול לבוא ילוד אשה ולההביל את מעשה הבריאה של רבש"ע? אלא וודאי הכוונה שהם הבל כשהם מנותקים מרבש"ע, אבל כשענייני העוה"ז הם בבחינת אמצעי לתורה ולמצוות, אזי 'סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'. וזהו עניינו של חג הסוכות, בו נכנס היהודי עם כל חומריותו, אכילה ושתייה ואפילו בשעה שאינו במודעות - בשינה, אל המצוה. וזה מראה על הדרגה הגבוהה של אדם מישראל, בפרט לאחר שנטהר ביוה"כ, שמסוגל לרומם ולקדש את כל ענייני החומר לעבודת ה'. מה שאין כן בגוי. וכמו שמבאר הרב חרל"פ זצ"ל, מדוע גוי, בזמן המקדש, יכול להתנדב דווקא עולה ולא שלמים? מסביר הרב חרל"פ, שנפש הגוי מסוגלת להבין שהכל עולה לגבוה, אבל אכילת קדשים משולחן גבוה, לקדש את האכילה, אין בסגולת נפש הגוי, משא"כ נשמת אדם מישראל, זהו עניינה לרומם את העוה"ז לעבודת ה', וזהו הקשר העמוק שבין קריאת קהלת לחג הסוכות2 . וכן הסוכה תורמת להעמקת רעיון זה אצל האדם. שהרי סוכה דירת עראי בעינן, ואמרה תורה 'צא מדירת קבע ושב בדירת עראי', בזמן האסיף, שיזכור האדם את עראיותו בעולם הזה, וישים מבטחו בהקב"ה. שהרי סוכה הלוא יכולה להיות שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, עם דין לבוד וגוד אסיק או דופן עקומה, 3 והכוכבים נראים ממנה, אבל היא היא אמורה להיות למחסה ולמסתור מזרם וממטר, כלשון הפסוק 'וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'. וכך אומר דוד המלך במזמור שאנו אומרים מר"ח אלול ועד הושענא רבא 'כי יצפנני בסוכו ביום רעה' המקום הבטוח ביותר הוא הסוכה, יותר מכל המיגונים והבטונדות, כי מבטחנו בהקב"ה. והוא יפרוש עלינו, בע"ה, סוכת רחמים וחיים ושלום. חוצפה שכזאת! רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב היה נוהג להזמין אל סוכתו דווקא אנשים פשוטים וגם אנשים מן הדרגה הנחותה ביותרׁ(שיכורים , עברייני רחוב וכ').איתם היה אוכל את סעודות החג, מאזין לדבריהם ומשמיע באוזניהם את דברי-תורתו. היו האנשים תמהים על מנהגו זה. וכי אין הוא יכול למצוא לו חברותא הולמת יותר? פעם שאלוהו לטעם הדבר. השיב רבי לוי-יצחק : לעתיד לבוא, כשיזמינו את כל הצדיקים ל'סוכת עורו של לוייתן', ארצה גם אני, כמובן,להיכנס לאותה סוכה. ואולם שומרי-הפתח ודאי יעכבו אותי ויאמרו בכעס: חוצפה שכזאת ! איך אדם שכמותך מעז להידחק בין צדיקים וגדולי עולם?! אוכל להשיב על כך: גם אנוכי הזמנתי לסוכתי אנשים פשוטים ועבריינים לכן תכניסו גם אותי בבקשה !