יום ד', כג’ בסיון תשע”ט
    לאתר הבית  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  אודות  |  לבלוג  |  לוידיאו יד שרה  |  לפייסבוק  |  English  |  תרום עכשיו  
 
באלבום הצילומים הנעים למעלה מימין: בית פתוח המעניק שרות באהבה
צילומים 1-2. מיכל ווינט, אגף יחסי ציבור ביד שרה, היתה שם מאחורי דוכן של מים צוננים לרווית העולים להר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (צילם: המתנדב יהושע ווייס) * 3. עם ההליכון שקיבלה ביד שרה יכולה ג'קלין לידר לנוע אל מרכזי קניות בבירה * 4. "כל בעיה שיש – באים אלי ואני עושה להם רגליים לכיסא" – חנניה אוחנה, מתנדב, בית המלאכה בבית יד שרה * 5. מבקשי סיוע מכל מגזרי האוכלוסייה בירושלים ברחבת ההשאלה
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 22
 
לפני החזרה לדרום אמריקה
הן לא וויתרו על ביקור במרכז המבקרים המרגש בבית יד שרה בירושלים – מרכז חוויית הנתינה – כשיאו של מסע בת מצווה בבירת ישראל. צוות המרכז: "שמחנו לארח כאן את קבוצת אימהות עם מהות שיודעות שאם באים להכיר את ישראל – לא מחמיצים ביקור במקום המציג את הפנים היפות של החברה הישראלית. נסיעה טובה – ושובו אלינו" * למוסף המיוחד בחדשות השבוע ביד שרה המוקדש למרכז המבקרים – כאן
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 2
 
 
"לשתף בהחלטות - להקשיב ולהבין את חשש הנעזר מאיבוד שליטה" * כך לומדים לתת יותר תוך ראיית האדם תחילה
על זיקנה וכלי ריפוי ושיקום: בסידרת מפגשי העמקת ידע של צוותי מרכזי התצוגה והייעוץ נבחנו סוגיות שונות של שרות לקהילה * דבורה רויטמן מנהלת מרכזי התצוגה והייעוץ ביד שרה– סיכום של מפגש שהתקיים לאחרונה בתל אביב
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 1
 
 
 
דרושים מתנדבים ברחבי הארץ * הרשימה המעודכנת - הצטרפו אלינו לשנת נתינה
קשת השירותים של יד שרה לרווחת הציבור הולכת ומתרחבת - ואנו זקוקים לידיים טובות נוספות בהתנדבות * ראו כאן את רשימת הדרושים המעודכנת * בצילום: יד מסייעת של מתנדבים מושטת לכל אדם - בכל גיל - ברחבת ההשאלה בבית יד שרה * חייגו 6444*
תגובות: 0   צפיות: 836
יעקב סוראני שואב מן המקורות

תפילות מסוגים שונים - תפילת כהן גדול מול תפילת עוברי דרכים כתוב בדברי חז"ל על כהן גדול, שמגיע לרגע היחיד ומיוחד בו הוא נכנס לבית קודשי הקודשים. והנה ברגע שבו הוא יוצא משם יש לו זמן קצר, שבו הוא מתפלל אל הקב"ה. ומה הוא אומר בתפילתו: "שלא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים"... ולכאורה קשה להבין תפילה זו. האם ישנו חשש, שתפילת עוברי דרכים - שבסך הכל אין זמנם עובר בנעימים מפני טרדות הדרך, וכל בקשתם מהקב"ה, שתהא דרכם יותר בנוחיות - האמנם ישנו חשש, שתפילתם של אלה עשויה לדחות את תפילתו של כהן גדול, שהכין עצמו בסילודין שבעה ימים לפני יום הכיפורים, עד שהגיע לרגע המקודש ביותר, לבקש לפני ה' על עם ישראל? אלא נראה שישנם שני סוגי תפילות. יש תפילה הבאה מתוך עיון תפילה גדול, מתוך בקיאות בכל כוונות התפילה, מתוך תחושת שליחות לאומית. זו תפילתם של גדולי הדור. אולם יש גם סוג תפילה אחר, תפילת עוברי דרכים. זו תפילתו של היהודי הנמצא במצוקה, זה היהודי החש עצמו בודד ופונה מעומק ליבו אל אביו שבשמים. כשתפילת כהן גדול נפגשת בתפילת עוברי הדרכים - לא ברור איזה תפילה פועלת יותר בשמים... נכון, לא זכינו גם השנה לתפילת כהן גדול, על כן צירפָנו הקב"ה לשעה, להתפלל תפילת עוברי דרכים. ערב יום הכיפורים מעשה באדם שבנו יחידו עבר לגור בארץ אחרת, שם נשא אישה ונולדו לו ילדים. גדולים היו געגועי האב לבנו, ועז היה חפצו לראות אותו, ולהשתעשע עם נכדיו. ואכן, בכל מכתב ששלח לבנו, היה מזמין את הבן לבוא עם בני ביתו לבקרו. ואומנם הבן הביע את רצונו לבוא,אך בכל פעם צצו עיכובים שונים שמנעו אותו מלבוא. כיון שכך, הודיע האב לבנו: הואיל וקשה לך לבוא אלי, אבוא אני אליך. מאז שגמלה בליבו של האב ההחלטה לנסוע, היה האב עסוק בהכנות לקראת הנסיעה, וככל שקרב היום גברה והלכה התרגשותו. כשהגיע יום ההפלגה עלה על האוניה כשהוא עמוס בחבילות שהכילו מתנות,ובכל משך ההפלגה לא חדל מלחשוב על הפגישה הנרגשת הצפויה לו. מדי פעם היה עולה על סיפון האוניה כדי לראות אם היבשה נראית כבר באופק. בוקר אחד, כאשר נראתה היבשה, לא היה גבול לשמחתו והתרגשותו. האוניה נכנסה לנמל, ועוד בטרם השליכה עוגן, חיפש האיש ברציף את בנו בין מקבלי הפנים שעמדו שם, אך לא גילה אותו. לא נותרה לו ברירה אלא להמתין בקוצר רוח לרגע שיוכל לרדת מן האוניה, ולחפש חיפוש מדוקדק יותר. מה גדולה הייתה אכזבתו, כאשר הוא לא מצא את בנו בין הבאים לקבל את פני הנוסעים. לרגע הוכה האיש בתדהמה, אך מיד התעשת ולימד זכות עלבנו: בודאי היה טרוד בהכנות לקראת בואי ועל כן לא הספיק להגיע לנמל. כדי לא לאבד זמן יקר, מיהר ועלה על הרכבת המוליכה אל עיר מגורינו. בטוח היה האב שבתחנת הרכבת ימצא את בנו ובני ביתו. אולם נכונה לו אכזבה נוספת – גם כאן לא המתין לו איש! חיש מהר נדחקה האכזבה מליבו, ואת מקומה תפסה דאגה שמא משהו אינו כשורה. בלב מלא דאגה, אכזבה וגעגועים, עלה האב על מונית שלקחה אותו אל בית בנו היקר. בדרך נרגע מעט, ושב וצייר לעצמו את קבלת הפנים החגיגית הצפויה לו בשערי הבית. אך גם חלום זה נגוז כאשר הגיע בשעת ערב מאוחרת אל פתח הבית החשוך. ליבו פעם בחוזקה, האם כולם בריאים? – שאל את עצמו - האם קרה להם אסון חלילה? ידיו רעדו כאשר הקיש בדלת. דפיקה אחר דפיקה, עד שסוף סוף שמע קול השואל: מי שם? – כשזיהה האב את קולו של בנו, נרגע. ההתרגשות והשמחה שוב תפסו את מקומם, והשיב: אביך שבא אליך ממרחקים הוא הדופק, פתח לי בני את הדלת! אחרי רגע של שתיקה, נשמע קולו של הבן: אבא, כבר פשטתי את בגדי ורחצתי את רגלי, קשה לי עכשיו לקום ממיטתי ולפתוח לך את הדלת. אנא בטובך, פנה אל המלון השוכן מול ביתי, ומחר בבוקר ניפגש, אם ירצה השם. כששמע האב את הדברים, כמעט אחזו השבץ. מחשבתו פעלה במהירות, וכך הרהר: שנים רבות צפיתי שבני יכבדני ויבוא לבקר אותי. כשראיתי שהוא לא בא, באתי אליו. אולם בטוח הייתי שהוא ובני ביתו ימתינו לי בנמל או בתחנת הרכבת, לתומי סברתי שאיחרו והם יקבלו את פני בשמחה בביתם. באתי עד פתח ביתם, ומצאתיו חשוך, והנה עתה אני דופק בדלת והוא מתעצל לקום לפתוח לי. האם אחרי כל זה אמתין לו במלון? בודאי שלא אעשה זאת! – ובמונית הראשונה שנקרתה לו בדרכו, החל האב את דרכו חזרה לביתו. למחרת בבוקר התעורר הבן וליבו נקפו על התנהגותו בליל אמש. בזריזות רבה קם ממיטתו והתלבש ורץ למלון כדי לקבל את פני אביו. מה נוראה הייתה אכזבתו, ומה גדול היה הכאב, כאשר נוכח לדעת שאביו איננו. הנמשל – במשך כל ימי השנה מצפה בורא-עולם לישראל שישובו אליו בלב שלם.כיון שראה שאינם מזדרזים לשוב, איש איש ונימוקיו עימו, באה קב"ה אלינו בראש חודש אלול. "קול דודי דופק – פתחי לי אחותי רעיתי, יונתי תמתי"רבי שלום שבדרון זצ"ל אמר על הפסוק: "אני ישנה וליבי ער, קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי, יונתי תמתי" (שיר השירים). דברי הפסוק, אומר רבי שבדרון זצ"ל, מופנים אלינו ביום הכיפורים כדי לעוררנו לחזור בתשובה ולפתוח לפחות פתח קטן כפתחה של מחט. ימי אלול הינם ימי רחמים, ובהם קל יותר לשוב אליו, אך לא רבים ישכילו לנצל את הימים היקרים האלה, ואף על פי שהקב"ה מתקרב אלינו איננו מקדמים את פניו. לכן העניק לנו בורא-עולם בטובו הגדול את עשרת ימי תשובה אשר עליהם נאמר: "דרשו ה' בהמצאו,קראוהו בהיותו קרוב".הקב"ה ממציא את עצמו ומתקרב אלינו עוד יותר. אם גם ימים אלה אינם מנוצלים כראוי לשוב אליו, הרי זה דבר המעורר תמיהה. אולם אף על פי כן ממשיך הקב"ה להמציא את עצמו אלינו עוד יותר, ביום הכיפורים, ודופק על דלתי ליבנו. על זה מוסבר הפסוק: "אני ישנה" – מן המצוות, "וליבי ער" – לעשותן. "קול דודי דופק" – בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה שלמחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסין בו.רק פתח כחודה של מחט! וכנסת ישראל משיבה: "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם". היצר ממציא תירוצים נבובים, עד שנדמה לאדם שבאמת אינו יכול לקום ולפתוח,אפילו פתח כחודה של מחט. וכשאדם לא מנצל את ימי אלול היקרים ולא דרש את ה' בהמצאו בעשרת ימי תשובה, גם ל"קול דודי דופק" – לא ענה. אולם "קמתי אני לדודי. פתחתי אני לדודי"– אימתי?? למחרת יום הכיפורים כאשר סוף סוף הבין שהקב"ה בא לקראתו? או-אז נזכר לבקש את אביו שבשמים: "ודודי חמק עבר. בקשתיהו ולא מצאתיו, קראתיו ולא ענני". לכן ראוי שננצל את הימים היקרים של עשרת ימי התשובה, ימים של "דרשו ה' בהמצאו, קראו בהיותו קרוב" – כי בימים אלה קרוב אלינו הקב"ה יותר מתמיד, ולא בכל יום מקבלים הזדמנות שהמלך בכבודו ובעצמו בא אל פתח ביתו של האדם ומבקשו. מתוקה ייסורים אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר :“לפני ה‘ תטהרו“ - משנה סוף יומא בשעה שהרופא מטפל בחולה איננו שם לבו לייסוריו של החולה, כי אם עושה את כל הדרוש לרפואתו. אולם אם הרופא מטפל בבנו הוא, הריהו מבקש עצות ותחבולות כדי להפחית ככל האפשר את הייסורים הכרוכים בטיפול הרפואי. השם יתברך, בתור אביהם של ישראל, מבקש גם הוא עצות, שכפרת עוונותינו לא תהיה כרוכה בעינויים וייסורים ונתן לנו איפה את היום הקדוש יום הכיפורים, שהוא מכפר על כל החטאים. הואיל ”ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים“, על כן נתן לנו אמצעי ריפוי קלים...- אוהל יעקב עצה לחתימה טובה רבי נפתלי מרופשיץ אמר פעם אחת בדרשתו בשבת שובה: "יש לי עצה נפלאה איך לזכות בדין ביום-הכיפורים". הביט בו הקהל בציפייה ורבי נפתלי המשיך: "יקבל עליו כל אחד ואחת כי לפחות שלושה ימים לפני יום-הכיפורים לא ישמע בקולו של יצר הרע ולא יתפתה לחטוא שום חטא. חז"ל אמרו, שאותו יצר שמסית את האדם לחטוא, יושב אחר-כך ודן אותו. אולם הלכה פסוקה היא, שאם הדיין שונא את העומד לדין, אסור לו לשבת בדין. ואומרת המשנה: 'איזהו שונא? כל שלא דיבר עמו שלושה ימים באיבה'. "נמצא אפוא", סיים רבי נפתלי, "שאם נישמר מכל מגע ומשא עם יצר הרע שלושה ימים לפני יום-הכיפורים, יהיה היצר בבחינת שונא, שאסור לו לשבת בדין. ובאין קטגור – ניכתב וניחתם כולנו לחיים טובים". אם לא עכשיו אימתי בשולחן ערוך כתב שביום כיפור קוראים ג' בפרשת עריות וכו' והשלישי מפטיר ביונה. וכתב על זה המשנה ברורה בשם האחרונים (סי"ק ז'): משום שנפשו של אדם מחמדתן, ואם יש אחד שנטמא יחזור בתשובה. ומפטיר ביונה, שמדבר מהתשובה. ועוד שאין יכולין לברוח מהשי"ת. ומסביר ב"שער הציון" (או"ק ו) את כוונת האחרונים: כי האדם חושב כמה פעמים להתייאש שאינו יכול לתקן את עצמו בשום אופן, ועל כן יתנהג תמיד באותו אופן, ואם יגזור עליו הקב"ה למות, ימות. אבל טעות היא בידם, משום שבסופו של דבר הרי כל מה שהקב"ה רוצה ממנו יוכרח הוא לתקן, ויבוא עוד פעם ופעמיים לעולם הזה, ובעל כרחו יאלץ לתקן את מה שעיוות, ואם כן, למה לו כל העמל, למות ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות, ולחזור עוד הפעם. וראיה מיונה הנביא שהקב"ה ביקש ממנו ללכת לנינוה ולהינבא עליה, והוא מיאן בזה, וברח למקום שלא תשרה עליו שכינה עוד להינבא, כידוע, וראינו שטבע בים ודג בלעו, והיה שם במעי הדג כמה ימים, וכפי הנראה לא היתה כבר אפשרות שיתקיימו דברי השי"ת. אבל ראינו שבסופו של דבר, נתקיים רצונו של השי"ת והלך והשמיע את נבואתו. (חפץ חיים על ימים נוראים) מעבודת יום הכפורים למדנו שלשון הרע מעכב את כפרת ישראל. החפץ חיים זצ''ל אומר ה'חפץ חיים': פעם אחת בשנה, ביום הכפורים, נכנס הכהן הגדול אל תוך קדש הקדשים. ומה היתה עבודתו הראשונה, עוד קודם לקבלת דם הפר וזריקתו? - הקטרת הקטורת. ואמרו חכמים (יומא מד.): שהקטורת היתה מכפרת על חטאי הלשון. – 'יבוא דבר שבחשאי ויכפר על חטא שבחשאי'. ובכך יש ללמדנו מה גודל הקלקול שמסוגלת לגרום הלשון -קלקול שכדי לתקנו יש צורך בכהן גדול, האיש המקודש מכל כלל ישראל, שיכנס לפני ולפנים, אל תוך קדש הקדשים. באותה פעם אחת ויחידה, שהותר לכהן הגדול להיכנס לפני ולפנים, הותר לו הדבר רק בענן הקטורת, על מנת לכפר על חטא לשון הרע. אך אילו היה נכנס בלא זה, חייב היה מיתה. ולא זו בלבד: רק לאחר הקטרת הקטורת, היתה הזאת הדם. משמע, שעון לשון הרע מעכב את כפרת ישראל, כפי שנעשתה בעבודת הכהן הגדול ביום הכפורים. ומכאן יש למוד חשוב לעם ישראל: כאשר מתכון אדם לתקן את מעשיו ולחזור בתשובה, ראשית לכל, עליו לדאוג לתקון חטא הלשון ואז, כשתיקן חטאי לשון הרע, התקבלה תשובתו, כפי שתחילה לכל עבודתו, הקטיר הכהן הגדול את הקטורת, לכפר לעם על חטאי הלשון ורק אחר כך פנה ליתר עבודות יום הכפורים.